מטרת חוק הגנת הצרכן היא להעניק זכויות מסוימות לצרכן, לאור פער הכוחות הקיים בשוק בינו לבין היצרן. הלכה למעשה, החוק משקף את העובדה שהתחרות על לב הצרכן בשוק היא רבה. לכן, לעיתים, חברות עושות שימוש באמצעים לא כשרים כגון הטעייה, על מנת לרכוש את לב הצרכן. כאשר חברות פועלות בצורה לא חוקית, הן ובעליהם עלולים להיות מורשעים בדין הפלילי בגין הפרה של חוק הגנת הצרכן. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהורשע בביצוע עבירות לפי חוק הגנת הצרכן. על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם היה בעלים של מספר חברות שעסקו בייצוג לקוחות מול סוכנויות פרסום, דוגמנות, טלוויזיה וכד'. בפועל, עובדי החברות הטעו את לקוחותיהם. זאת על ידי גביית כספים מהלקוחות בסכום שנע בין 3,000 ₪ ל- 5,000 ₪ בתמורה להכנת "תיק צילומים" והבטחה להתקשר בחוזי העסקה עם מפיקים, חברות אופנה, עיתונים ועוד. חשוב לציין שמרבית הלקוחות היו ילדים אשר התקשרו עם החברות באמצעות הוריהם, לאחר שאלו התבססו על מצגי שווא והטעיות של העובדים לעניין התקשרויות עתידיות. קרי, חוזי העסקה עתידיים. בכתב האישום נטען שהחברות נהגו לערוך מבחני בד ללקוחותיהם ולהציג בפניהם נציגים של חברות אופנה וכו'. אולם בפועל, היו אלו עובדי החברות עצמם שהתחזו לאחרים.
בעת ניהול ההליכים נגד הנאשם, הוא ברח מהארץ. הוא נעצר בארצות הברית בעקבות הונאה שביצע שם, חתם על עסקת טיעון וריצה עונש מאסר של שנתיים וחצי בחו"ל. לאחר שחזר לארץ, חידשו רשויות החוק את ההליכים בעניינו וכתב האישום הוגש בשנית. אז, הנאשם הודה במעשים שיוחסו לו, הורשע ונערך הדיון דנן בנושא גזר הדין.
שיקולי החומרא
בפתח הדיון, השופטת הדגישה שביחס לעבירות דומות בחוק הגנת הצרכן, מעשיו של הנאשם היו חמורים ביותר. שכן, העבירות בוצעו תוך הטעיית קהל יעד שהורכב ברובו מילדים, בני נוער והוריהם. לפסיקתה, דווקא מול קהל יעד זה, קיימת חשיבות יתרה בהקפדה על המצגים. אולם, הנאשם לא פעל כך והטעה את לקוחותיו באשר ליכולות החברות בבעלותו להשיג את התוצאות המיוחלות. קרי, התקשרויות עם הפקות אופנה, חברות פרסומות ועוד. לא זו אף זו, הנאשם הסתייע בעובדי החברות בבעלותו, שהתחזו לבעלי תפקידים אחרים ובכך הפיחו תקווה בקהל הלקוחות. נקבע שדווקא לאור מטרתו של החוק, להגן על קהל הצרכנים, היה ראוי לתת דגש מיוחד על האינטרס הציבורי והצורך בהרתעת עבריינים עתידיים ומשכך, נדרשה החמרה בעונשו של הנאשם.
כמו כן, השופטת ציינה ששיקול נוסף שהצדיק החמרה בעונשו של הנאשם היה היקף המעשים שבוצעו. שכן, לא היה מדובר בהטעיית מספר לקוחות בודדים, אלא מאות רבות של אנשים שהוטעו לאורך תקופה ארוכה. זאת ועוד, העובדה שהנאשם ברח מהארץ במהלך ההליכים המשפטיים שהתנהלו נגדו לראשונה הוותה גם היא שיקול לחומרא.
שיקולי הקולא
מנגד, השופטת ציינה מספר שיקולים לקולא: העובדה שהנאשם היה אדם צעיר, אשר ביצע את העבירות לאחר שנחשף להצלחה מהירה ולא השכיל להתמודד עמה. בנוסף, לאחר חזרתו ארצה הוא פנה מייד לנציגת המאשימה, הודה בפרטי כתב האישום וביקש לשים קץ לפרשה על מנת לפתוח פרק חדש בחייו. שיקול נוסף היה העובדה שנגד הנאשם ניתן פסק דין אזרחי במסגרתו הוא חויב בפיצוי הלקוחות שהוטעו בסכומים גבוהים. השופטת הדגישה שכל עוד חוב כספי זה היה קיים, הייתה לכך השלכה על המשך חייו של הנאשם, אשר התקשה לשלם את הכספים.
בסופו של דבר, הנאשם נידון לשלושה וחצי חודשי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות. בנוסף, הושתו עליו שבעה חודשי מאסר על תנאי.
