בעניין: מדינת ישראל - פמ"צ
המבקשת
נ ג ד
יהודה
עו"ד מוסקוביץ מהסניגוריה המשיב

החלטה

1. בפני בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. (להלן:"חוק המעצרים").

כתב האישום:
2. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע מעשה מגונה בפומבי בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 349(ב) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן:"חוק העונשין").

העובדות המיוחסות למשיב, פורטו בהרחבה בכתב האישום המכיל חמישה אישומים.
בקליפת האגוז יאמר, כי המשיב במספר רב של הזדמנויות, ביצע לכאורה מעשים מגונים בפומבי בכך שחשף את איבר מינו בפני 6 קטינות בנות שבע עד תשע שנים. (להלן:"הקטינות").

מעשיו של המשיב בוצעו במספר מקומות: בשירותים של בית כנסת, במטבחון של בית כנסת הסמוך לגן שעשועים, סמוך לאצטדיון או סמוך לביתו של המשיב. בחלק מהמקרים, המשיב השיא את הקטינות להגיע לשירותים על מנת לשטוף את ידיהן או פיתה אותן באמצעות ממתקים.

בשל עבירות אלו, מבקשת המאשימה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

טענות הצדדים:
3. לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיב יש בהן כדי להעיד על מסוכנות של המשיב לביטחון הציבור וכי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.
המבקשת טוענת, כי הערכת שירות המבחן מבוססת על שיחה אחת אך אינה מבוססת דיה משלא נערך למשיב אבחון של עברייני מין. גרסת המשיב במשטרה לפיה ניסה להפחיד את הילדים מלמדת על אי נטילת אחריות למעשיו.

4. ב"כ המשיב, אינו חולק כי קיימות ראיות לכאורה , אך טען כי לא מתקיימת עילת מעצר.
ב"כ המשיב ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות, העדר עבר פלילי, רצון המשיב להשתלב בטיפול כהמלצת שירות המבחן וביקש לשחררו בחלופת מעצר.

דיון:
5. בבוא בית המשפט להכריע בבקשת מעצר עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות-אכיפה מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן:"חוק המעצרים"), עליו לבחון שאלת קיום ראיות לכאורה, עילת מעצר וחלופת מעצר.

6. הצדדים הסכימו על קיומן של ראיות לכאורה והמחלוקת ביניהם מתמקדת בעניין עילת המעצר וחלופת המעצר.

עילת מעצר:
7. מעשיו של המשיב הם חמורים ומלמדים, כי הוא מסוכן לציבור. המשיב ניצל את תמימותן של הקטינות, ופגע בנפשן.
עילת המעצר היא הסכנה הנשקפת לקטינות ממעשיו של המשיב והחשש כי יחזור ויפגע בקטינים נוספים. המסוכנות מתחזקת במיוחד לאור גילם הצעיר של קורבנות העבירות. מעשיו של המשיב מגלמים מסוכנות בולטת וחמורה המתעצמת נוכח אופי המעשים, ריבויים של המקרים, המקומות בהן בוצעו בבית כנסת וסמוך לגן שעשועים.
המשיב נהג לפתות את הקטינות וניצל את תמימותן והשיא אותן למקום שבו ביצע את מעשיו הנתעבים, באמצעות סוכריות.

בבש"פ 2760/06 מ' ח' נ' מדינת ישראל , תק-על 2006(1), 4435 ,עמ' 4436, נקבע על ידי כב' השופטת נאור, בעניינו של חשוד שעבר עבירה של מעשה מגונה בפומבי בפני אדם שטרם מלאו לו 16 שנה, כי מתקיימת עילת מעצר. הגם שמדובר שם בערר על מעצר ימים, הרי יפים הדברים גם לעניינו. עילת המעצר של חשוד שעבר עבירה של מעשה מגונה בפני קטין היא המסוכנות, ואני מצטט :
"עילת המעצר בענייננו היא מסוכנותו של העורר. שתי הערכאות שקדמו לי מצאו את העורר מסוכן לביטחון הציבור, וקביעה זו מקובלת עלי. העורר חשוד בכך שעבר עבירה של מעשה מגונה בפומבי בפני אדם שטרם מלאו לו 16 שנה בניגוד לסעיף 349 (ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977. המדובר בעבירה אשר השפעתה על קורבנותיה קשה. כמו כן, טבעה של העבירה הוא כזה שקשה מאוד למנוע את ביצועה ממי שמתכוון לעבור אותה. עולה כי ישנה עילת מעצר ."

לפיכך מצאתי כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר נגדו לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים.

חלופת מעצר:
8. סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, מורה כי על בית המשפט לבחון אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה.

9. במסגרת שיקוליו בית המשפט בוחן את המסוכנות תוך הבאה בחשבון של נסיבות המקרה והראיות שבפניו, ביחד עם נתוניו האישים של המשיב שבפניו, לרבות עברו הפלילי. (ראה: בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ' מדינת ישראל פ"ד נא(4) 702, בעמ' 706-707).

10. על הסכנה הנשקפת מנאשם המבצע מעשים מיניים בקטינים בתדירות גבוהה נאמר בבש"פ 5482/03 דורון בוחניק נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 3160, כדלקמן:
"העובדה כי מדובר, לכאורה, במעשים שנמשכו לאורך זמן רב ובתכיפות וכן העובדה שבמספר מקרים, לפי הנטען, שיתף העורר באירועים קטינות נוספות, בין אם בדרך של צפייה פאסיבית ובין אם למעלה מכך, כל אלה מחזקים אף הם את המסקנה כי לא ניתן לסמוך על העורר שאם ישוחרר בתנאים מגבילים, אין נשקפת ממנו סכנה לקטינות באשר הן".

11. המשיב בן 52 ואין לחובתו הרשעות קודמות. מחמת צנעת הפרט, לא אציין את מסקנות שירות המבחן מהתסקיר שהוגש בעניינו של המשיב. אך אציין כי שירות המבחן העריך כי הסבירות להישנות עבירות בעתיד היא נמוכה והמליץ על שחרור המשיב בחלופת מעצר בית, בבית אחותו בבת ים.

12. נתתי דעתי כי מדובר במעשים מגונים שנעשו בפומבי אולם ללא מגע פיזי מיני עם הקורבנות. נתתי דעתי לריבוי המעשים המיוחסים למשיב. נתתי דעתי לקושי בחשיפת מעשים מינים הנעשים כנגד קורבנות שהם קטינים. נתתי דעתי לעובדה שעבירה זו השפעתה קשה ביותר על הקורבנות שהם קטינים.

לא שוכנעתי כי הרחקת המשיב ממקום מגוריו יש בה לאיין את מסוכנותו, שכן קטינים יש בכל מקום ולא ניתן לסמוך עליו שאם ישוחרר בתנאים מגבילים, לא תשקף ממנו עוד סכנה לקטינים. מעשי עבירה הנובעים מדחף מיני בלתי נשלט, יכול ויבוצעו חרף הרחקתו של המשיב למעצר בית כנגד קטינים המצויים באזור מעצר הבית המוצע.

ב"כ המשיב לא העלה אפשרות של איזוק אלקטרוני, חרף זאת מצאתי לשקול אפשרות זו. איזוק אלקטרוני מאפשר לגורם המפקח לקבל התראה על הפרת תנאי השחרור וזמן התגובה של אנשי המשטרה הנשלחים למקום הוא כחצי שעה. פרק זמן של כחצי שעה הוא פרק זמן שבו עלול המשיב לפגוע בקטינות רבות ואין דרך לאיין מסוכנות זו. נפשם של הקטינים היא עדינה ושבירה כחרס, פגיעה בנפשו של קטין כחרס הנשבר, יש וניתן לאחותו אולם לעולם אין להשיבו לקדמותו.

סוף דבר:

13. בשכלול הנסיבות, מצאתי כי לא ניתן לשחרר המשיב בחלופת מעצר ואני מורה על הארכת מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

ההחלטה מותרת לפרסום מיום 15/01/2007. יש איסור פרסום כל פרט שיש בו כדי לזהות את הקטינים.

ניתנה היום כ"ה בטבת, תשס"ז (15 בינואר 2007) במעמד התובעת עו"ד מזרחי, המשיב וסניגורו עו"ד מוסקוביץ.


דורון פורת, שופט


002212/06בש 111 אורית מור


עודכן ב: 27/05/2024