שחרור קטין ממשמורת לאחר שזה הגיע לישראל כקורבן סחר בבני אדם

בית המשפט קבל ערעור שהוגש על ידי קטין מאפריקה, שהגיע לישראל למטרת סחר בבני אדם, והורה על שחרורו ממשמורת. בית המשפט הדגיש כי היות והקטין לא היה יכול לשוב לארץ מוצאו ולכן לא התקיימו נגדו הליכי הרחקה, החזקתו במשמורת הייתה ללא תכלית. לפיכך, לא חוקית. אי לכך, בית המשפט הורה על שחרורו.

יש לכם שאלה?
פורום ויזה לישראל | אזרחות ישראלית


במקרה זה, הוגש ערעור על החלטת בית הדין למשמורת שוהים שלא כדין. מכוח החלטה זו, הוחזק העורר במשמורת למעלה משמונה חודשים. העורר היה קטין שהגיע לארץ ממדינת גניאה קונאקרי באפריקה. הוא הגיע לישראל בדרך לא חוקית ונסחר על ידי סוחרי אדם למטרות עבודה. ברשותו לא היו מסמכים מזהים. בארץ, העורר מצא עבודה במסעדה בתל אביב ושם נעצר על ידי משטרת ההגירה. מאז, הוא הוחזק במשמורת ובית הדין למשמורת הורה מעת לעת על המשך החזקתו בצורה זאת. החזרתו לארץ מוצאו לא הייתה אפשרית.

טענות הצדדים ותסקיר מטעם "השירות למען הילד"

באי כוחו של העורר פנו בערר לבית המשפט וטענו נגד חוקיות המשך החזקתו במשמורת. לטענתם, על המדינה היה להסדיר את שהיית העורר במסגרות אחרות ולספק לו טיפול לו הוא היה זקוק כקטין. משכך, לטענת העורר, לא היה מקום להמשך החזקתו במשמורת. טיעוני העותרים התבססו על אמנות בין לאומיות והדין בישראל.

מאידך, המדינה לא התכחשה לעצם הבעייתיות של החזקת הקטין במשמורת. לטענתה, לא היה ניתן לספק מענה הולם להחזקתו של העורר בשל הנסיבות. צוין כי בבית הדין למשמורת נעשה ניסיון למצוא עבור הקטין מוסד חינוכי לשם קליטתו, אך ללא הועיל. בית המשפט הורה לשירות למען הילד להכין תסקיר בעניינו של העותר על מנת לבחון חלופות אפשרויות להחזקתו במשמורת. בסיכומו של דבר, השירות למען הילד קבע כי לא עמדו לרשותו האמצעים המוסדיים לספק חלופה הולמת. משכך נקבע כי החזקת העורר במשמורת הייתה הפתרון הסביר היחיד הקיים. המדינה אימצה את מסקנות דו"ח השירות למען הילד. כמו כן, הועלתה טענה לפיה הטלת אחריות על המדינה לספק שירותי סעד עבור כל קטין שמגיע לתחומיה אינה סבירה או ניתנת ליישום.

דיון והכרעה

כבר בפתח הדיון, השופט הבהיר כי הכרעה בכל הנוגע למידת הסיוע ושירותי הסעד שעל המדינה לספק לקטין במצבו של העורר הייתה צריכה להתברר במסגרת דיונית אחרת. במסגרת הכרעה זו, השופט התמקד בהכרעה בסוגיית המשך החזקתו של העורר במשמורת.

השופט הדגיש כי הביטוי "משמורת" היה למעשה סוג של מעצר שמטרתו "להבטיח את קיומם התקני של הליכי הרחקה מישראל". הליך זה הוסדר במסגרת חוק הכניסה לישראל. עם זאת, הוראות החוק כפופות לחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו. במקרה זה, נקבע כי החזקת העורר במשמורת לא הייתה לתכלית ראויה ו/או במידה הסבירה ביחס לנדרש.

העורר הגיע לארץ כקורבן סחר בבני אדם ולא מרצונו. הוא רצה לחזור לארצו, אך בשל בעיות דיפלומטיות לא היה יכול לעשות כן. בפועל, לא התקיים תהליך להרחקתו מהארץ והוא לא היה עתיד להתקיים. משכך, נקבע כי החזקתו במשמורת לתקופה בלתי מוגבלת בלא קיום הליך זה לא התיישבה עם עקרונות יסוד חוקתיים של שיטת המשפט הישראלית.

השופט קבע, לאור זאת, כי המשך החזקתו של העורר במשמורת, כאשר אין כל תהליך להרחקתו, היה בגדר מעצר שלא כדין וללא תכלית. לכן, השופט הורה על שחרור העורר. כמו כן, השופט ציין כי נפלו פגמים דיונים מהותיים בהליכים שננקטו בעניין העורר בבית הדין למשמורת. למשל, פגמים אלו פגעו בעקרונות יסוד שיטת המשפט ואף בזכויות העורר.