שער הכניסה לארץ אמור להיות מקום להתגאות בו. זהו הרושם הראשוני של כל מבקר בארץ, וסוג של סמל שאמור להיראות מרשים, או לכל הפחות סביר, כיאה למדינה מתוקנת, דמוקרטית ומערבית.

 

אלא שיו"ר ההסתדרות אופיר אלקלעי שסייר במתקן בו מוחזקים מסורבי הכניסה בנמל התעופה בן גוריון תיאר את התנאים כ"מחפירים ובלתי אנושיים". לדבריו, ריח שתן, תאים צפופים וילדים שהתגרדו עד זוב דם מעקיצות יתושים היו מנת חלקן של המשפחות שהמדינה החליטה לסרב את כניסתן ארצה. מדובר ביחידים, זוגות ומשפחות עם ילדים אשר ממתינות לעיתים ימים עד לטיסה שתגרשם חזרה לארץ מוצאם.

 

סירוב כניסה לישראל - החלטה של פקידי ביקורת גבולות

 

סירוב הכניסה מתבצע מכוח חוק הכניסה לישראל, אשר מעניק לשר הפנים, המאציל את סמכותו לפקידי ביקורת גבולות, סמכות לסרב כניסה לארץ, כדי למנוע הגירה לא חוקית, או ממניעים ביטחוניים או פליליים. סירוב הכניסה נעשה לאחר תשאול פרטני כאשר הסיבות לסירובים המתבצעים על ידי רשות ההגירה והאוכלוסין הם בעיקר משום חשש להשתקעות, הגעה לצורכי עבודה לא חוקית אך גם עבר פלילי, סיבות ביטחוניות ופוליטיות (דוגמת פעילי BDS ואחרים).

 

כך לדוגמה בשנה החולפת סורבו 15,587 איש לכניסה לארץ, רבים סביב נושא המלחמה באוקראינה, בשנת 2021 סורבו 2,907 איש, בשנת 2020 סורבו 4,182 איש. המספרים הנמוכים נובעים ממגפת הקורונה העולמית אשר צימצמה מאוד את תנועת התיירים הנכנסים למדינה. שנת 2019 הסתכמה במספר שיא של מסורבים שהגיע ל-19,362 איש, ושנת 2018 הסתכמה עם 18,576 איש שסורבו לכניסה ארצה, על פי נתונים שפורסמו על ידי מרכז המחקר של הכנסת לגבי סירובי כניסה לישראל.

 

אלקלעי לא הגיע לבד. במהלך סיורו נכחו עימו נציגים רשמיים של מדינות שהמסורבים אזרחיהן והם נדהמו, כפי שהוא, מהתנאים הירודים של המקום. החוויה במקום הוגדרה על ידו כטראומטית ויש להניח שהדבר לא יוסיף ליחסי החוץ הבעייתיים ממילא של מדינת ישראל.

 

ועד עובדי רשות האוכלוסין וההגירה יוצא כנגד תנאי הכליאה בנתב"ג

 

בצעד יוצא דופן ועד עובדי צוות ביקורת גבולות שלח מכתב בנוגע לתנאיי החזקת מסורבי הכניסה בטענה כי מדינת ישראל מחזיקה אנשים במכלאה, בתת-תנאים אנושיים שם המסורבים נאלצים לשרוד את תנאי מזג האוויר. עוד טענו ועד העובדים המקומי של רשות האוכלוסין וההגירה של מעבר נתב"ג: "זוהי זילות בכבוד האדם וחירותו, וזילות בתפקיד עובדי רשות האוכלוסין וההגירה".

 

העליה הניכרת במספרם של מסורבי הכניסה מאז תחילת שנת 2023 גרם לקשיים במציאת מקום ראוי עבור כל המסורבים, לדבריהם: "חוסר היכולת של ההנהלה למצוא פתרונות ראויים ומקצועיים בא לידי ביטוי בפתרונות יצירתיים, בין אם מדובר בשהיית מסורבים בדיוטי פרי במשך ימים שלמים, בין אם מדובר בשהייתם בחדרי המנוחה של העובדים, וכעת הוקם אוהל החשוף לכל. פתרונות אלו הם פתרונות אשר אין להם אח ורע בכל העולם".

 

למה לא פועלים לשיפור התנאים של החזקת מסורבי הכניסה?

 

נשאלת השאלה מדוע. מדוע דווקא במקום חשוב זה המדינה אינה מתאמצת ולו לתנאים סבירים. התשובה היא בירוקרטיה והיעדר פיקוח. מתקן סירובי הכניסה אינו כפוף לשירות בתי הסוהר כשאר מתקני המעצר בארץ, אלא פועל מכוח חוק הכניסה לישראל. משום כך, בעלי תפקידים שונים, חברי כנסת או שופטים שמורשים דרך קבע לבקר במתקני שירות בתי הסוהר, אינם מורשים להיכנס. גם עורכי דין של העצורים ונציגי המדינות הזרות או קונסולים צריכים לתאם את דבר הגעתם מראש ולכן הביקורת על התנאים במתקן ואחזקתו בעייתית ומצומצמת.

 

גם נציב האו"ם לפליטים, מתייאס לה רוטה, התייחס בראיון לעיתון "הארץ" שהתפרסם לאחרונה לתנאים הירודים במתקן וציין כי המקום לא תוכנן למטרות כליאה והם רואים בהחזקה של משפחות עם ילדים בתנאים אלו מעשה לא ראוי.

 

טוב תעשה המדינה אם תתייחס ברצינות לנורות האזהרה הללו ותאפשר תנאים אנושיים יותר לאלו שבחרה לסרב את כניסתם, בהתאם לחוק. משפחה שסורבה, ואין זה משנה מדוע, אינה צריכה להיכלא במקום מצחין ולסבול מתנאי תברואה קשים וישנן דרכים המציעות טיפול הולם במקרים של סירוב כניסה. זה לא מוסיף לנו נקודות בעולם. לא מדובר בהקצאת תקציבים משמעותיים, רק בתשומת לב ופיקוח מתאים. זה הדבר החוקי לעשות, אך גם הראוי והמוסרי.