עבירות צווארון לבן - גזר דין בפרשת השמאים

כאשר עובדי מדינה נתפסים בביצוע עבירות של "צווארון לבן", בתי המשפט נוטים להתייחס לכך בחומרה וזאת בשל הפגיעה המשמעותית באינטרס הציבורי של תפקידם. במקרה זה נדון גזר דינם של ארבעה שמאים שעבדו במוסד לביטוח לאומי. על פי הכרעת הדין, הנאשמים ביצעו עבודות במסגרת צרכיו של הביטוח הלאומי לקבל הערכות שומה ביחס לנכסים שונים של תובעי גמלאות.

תיאור העבירות

הנאשמים הורשעו כולם בעבירה של קבלת דבר במרמה. הנאשמים ביצעו שומות של הערכת שווי חלקה מבלי ששומות אלו בוצעו בפועל, וכך חייבו את המוסד לביטוח לאומי בתשלומים עבור עבודה שלא ביצעו כלל. הנאשמים הציגו בפני המוסד לביטול לאומי טענה כוזבת כי הם ביצעו את השומה, וזאת על ידי רישום כוזב של שווי הנכס. העבירות בוצעו במשך תקופה ארוכה, משנת 1996 ועד שנת 2001. שלושה מהנאשמים היו עובדי מדינה בזמן ביצוע העבירות, ולכן הורשעו גם בעבירה של מרמה והפרת אמונים בנסיבות מחמירות.

טענות הצדדים

המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש את החומרה היתרה שבמעשי הנאשמים. יתר על כן, הנאשמים לא הביעו חרטה או צער על ביצוע המעשים, ולכן המדינה מבקשת לגזור עליהם עונש של מאסר ממושך, קנס משמעותי וחילוט הכספים שנתפסו אצלם. הנאשמים מצידם ביקשו כי בית המשפט יקל בעונשם בהתחשב בכך שעצם ההעמדה לדין גרמה להם נזק ועונש משמעותי. כמו כן, בית המשפט נדרש להתחשב בכך שהנאשמים היו עובדי מדינה מספר רב של שנים, וכי עבודתם זכתה להערכה רבה.

החלטת בית המשפט

בית המשפט מציין כי כאשר מדובר בביצוע עבירות כלכליות, אז האינטרס המרכזי בענישה הינו האינטרס הציבורי. יש חשיבות רבה בביעור נגע השחיתות והקפדה על טוהר המידות. יתר על כן, בתי המשפט פסקו לא אחת כי גזירות העונש צריכה להיות מושפעת גם ממעמדם של הנאשמים בעבירות מסוג זה. דווקא בגלל שמבצעי עבירות ה"צווארון הלבן" אינם מגיעים מרקע סוציו אקונומי נמוך, יש להחמיר עם מבצעי עבירות אלו.

הנאשמים כולם היו שותפים ומבצעים בצוותא אבל חלקם בפרשה לא שווה. על נאשם מספר 1, ששימש כסגן השמאי הממשלתי הראשי מאז 1996 ועד 2000, נגזרו 6 שנות מאסר כאשר 4 מתוכן בפועל והשאר על תנאי. כמו כן, נגזר עליו קנס של 3,000,000 ₪. על נאשם מספר 2, ששימש כמנהל לשכת חיפה, נגזר עונש דומה של 6 שנות מאסר כאשר 4 מתוכן בפועל וקנס של 3,000,000 ₪. על נאשם מספר 3, שהואשם בעבירות קלות יותר, שהיה פנסיונר בעת ביצוע העבירות ושימש כעובד קבלן, נגזרו 5 שנות מאסר כאשר 3 מתוכן לריצוי בפועל, השאר על תנאי וקנס של 2,500,000 ₪.

חילוט הכספים

בהליך מקדמי במשפט זה, הורה בית המשפט על הקפאת כספים שנתפסו בחשבונות הבנק של שני הנאשמים הראשיים. אצל נאשם 1 נתפס סכום של 7,676,982 ₪ ואילו אצל הנאשם השני נתפס סכום של 4,791,949 ₪. אין מחלוקת בין המדינה כי הסכומים שנתפסו הגיעו משני מקורות שונים, האחד מכספי ביצוע העבירה והשני הינו ממקור לגיטימי. למרות זאת, המדינה טענה כי הנאשמים הם אלו שצריכים להוכיח כמה כסף הגיע ומאיזה מקור.

מחלוקת נוספת בין הצדדים התעוררה סביב שאלת הסכום שראוי לחלט. בית המשפט קבע כי הנאשם 1 קיבל 4,462,386 ₪ בשל ביצוע העבירה ואילו הנאשם 2 קיבל סכום של 5,300,880 ₪. למרות זאת, בגין סכומים אלו נוכה מס ולכן בפועל, הנאשמים קיבלו מחצית מהסכומים הללו. המחלוקת שהתעוררה הינה סביב השאלה איזה סכום ראוי לחלט מהנאשמים? האם את סכום הברוטו לגביו בוצעה העבירה או רק את סכום הנטו כפי שהתקבל בחשבון הבנק שלהם? בית המשפט מגיע למסקנה כי בנסיבות העניין הסכומים שניתן לחלט הם סכומי הנטו שהופקדו פיזית בחשבונות הבנק של הנאשמים.

לסיכום, בתי המשפט מתייחסים בחומרה לביצוען של עבירות כלכליות המכונות גם עבירות "צווארון לבן". העונשים שנקבעים בשל ביצוע עבירות אלו יכולים להיות מאסר ממושך יחד עם קנס משמעותי.