כאשר בני זוג מתגרשים, עליהם לקבוע את חובות וזכויות הצדדים כגון, תשלום מזונות ילדים, דמי מדור וכד'. כאשר מדובר בבני זוג יהודים, על הגבר מוטלת חובה לשלם מזונות אישה בנוסף למזונות ילדים, עד לאחר מתן הגט הסופי. כלומר, עד לאחר מתן תוקף רשמי לגירושים בבית הדין הרבני. לעיתים, הליך זה לוקח זמן רב ועד לקבלת פסק הדין הסופי, מוגשות תביעות רבות בעניין מזונות הילדים וחלוקת הרכוש. תביעות אלו יכולות להתברר הן בבית משפט לענייני משפחה והן בבית הדין הרבני. כתוצאה מכך, ישנם מקרים בהם נוצר "מרוץ סמכויות" בין הערכאות. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה לביטול מזונות המשיבה, לרבות חלקה במדור והוצאות אחזקת הבית, כפי שנקבעו בהחלטה בעניין המזונות הזמניים. בקשה זו הוגשה על ידי המבקש, בעלה של המשיבה והיא התבססה על פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול שקבע שהסמכות לדון בשאלת מזונות האישה הייתה נתונה לו.
מנגד, המשיבה טענה שבמקרה זה, היו קיימות נסיבות מיוחדות שהצדיקו את קביעת הסמכות העניינית בבית המשפט לענייני משפחה. זאת על פי בג"צ 8497/00 פלמן נגד פלמן, בו נקבעו הכללים בדבר הכרעת שאלת סמכות בית המשפט לדון בתביעת מזונות. על פי הלכה זו, מקום בו הוכרעה שאלת הסמכות על ידי בית הדין הרבני והוא הוכר כמוסמך לדון בנושא ספציפי, בית המשפט לענייני משפחה מנוע מלדון באותו עניין, אלא אם כן קיים "טעם מיוחד". טעם זה מתגלה כאשר בהכרעת בית המשפט לו ניתנה הסמכות מלכתחילה נפל פגם שיורד לשורש העניין. למשל, החלטה לא חוקית וכד' בעטייה ההכרעה בטלה. לטענת המשיבה, הטעם המיוחד שנפל בהחלטת בית הדין הרבני היה העובדה שההכרעה עמדה בסתירה מוחלטת להלכות פסוקות קודמות שניתנו במקרים זהים.
הכרעה
בפתח הדיון, השופט הבהיר שחוסר הסכמה עם החלטת בית הדין לא היה בגדר "טעם מיוחד" שהצדיק את ביטול ההכרעה. השופט קבע שבמסגרת הדיון בבית הדין בשאלת הגירושים, הדיין התייחס לשאלת תביעת מזונות הקטינים, מבלי שנדרש לעשות כן. עם זאת, התייחסות זו הייתה בגדר אוביטר. קרי, היא לא הייתה בעלת נפקות אופרטיבית מחייבת. לפיכך, גם אם היא סתרה את הלכות הפסיקה, לא הייתה לכך משמעות והדבר לא עלה לכדי "טעם מיוחד" שהצדיק את העברת הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, נקבע שהתייחסות בית הדין הרבני לכנותה של תביעת הגירושים הייתה הכרחית לצורך הדיון בשאלת הסמכות. דהיינו, על מנת לבדוק האם בין הצדדים נערך "מרוץ סמכויות" בהגשת תביעת המזונות.
לבסוף, השופט קבע שבית הדין הרבני התייחס לטענות המשיבה בצורה מעמיקה ובחן אותן כראוי. נפסק שגם אם טענות אלו נדחו על ידי בית הדין הרבני, לא היה בכך "טעם מיוחד" שהצדיק העברת הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה.
לאור האמור לעיל, השופט קבע שהסמכות לדון במזונות האישה הייתה נתונה לבית הדין הרבני. בעקבות קביעה זו, השופט הבהיר כי היה צורך לבחון מחדש את החלטת המזונות הזמניים שניתנה על ידי בית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, לאחר הבחינה, נקבע שלא היה מקום לפטור את המבקש מתשלום מזונות, דמי הטיפול והוצאות חינוך הילדים לילדים בסך 4,500 ₪ לחודש. בנוסף, הוחלט שלא לפטור את המבקש מתשלום המשכנתא החודשית. אולם, השופט הורה על פטירת המבקש מתשלום דמי אחזקת הבית עבור האישה. בסופו של יום, הבקשה התקבלה בחלקה.
.jpg)
