הפרת זכויות יוצרים במוסיקה בנוגע להשמעת יצירות במרכז לספורט ונופש

במידה והשמעה פומבית של יצירות מוזיקליות נעשית ללא רישיון מבעלי זכויות היוצרים, הרי מדובר בהפרת זכויות יוצרים. אולם, כפי שנראה להלן, תמיד צריך לוודא למי שייכות זכויות היוצרים ביצירה, משום שיכול להיווצר מצב בו יותר מגוף אחד טוען לכך שניגון היצירה הצריך קבלת רישיון ממנו. הדגש הינו שצריך להפריד בין זכות היוצרים ביצירה לבין זכות היוצרים במכשיר עליו "מוטבעת היצירה".
התובעת במקרה זה הייתה אקו"ם (אגודת הקומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוזיקה ישראלית בע"מ). אקו"ם עוסקת בניהול זכויות היוצרים של חבריה, וחבריה העניקו לה את זכויות היוצרים שלהם בכל הנוגע ליצירותיהם. אי לכך, אקו"ם הינה בעלת זכויות היוצרים ביצירות של חבריה. הנתבעים היו מועדון ספורט ומנהליו.

יש לכם שאלה?

פורום זכויות יוצרים במוסיקה

פורום קניין רוחני

אקו"ם הגישה את תביעתה בטענה שהמועדון ומנהליו מפרים את זכויות היוצרים ששייכים לה, וזאת בכך שהם משמעים את היצירות במועדון הספורט, בניגוד להוראות חוק זכויות היוצרים. המועדון לא חלק על העובדות של ניגון היצירות, אולם טען כי הוא קיבל רישיון לניגון היצירות מהפדרציה הישראלית לתקליטים. עובדה רלוונטית נוספת הייתה שבעבר כבר הוגשה תביעה על ידי אקו"ם כנגד המועדון, והתביעה נסגרה בהסכם פשרה בין הצדדים. במסגרת הסכם הפשרה, נקבע כי המועדון ימנע מלהשמיע יצירות מוגנות השייכות לאקו"ם ללא רישיון.

ניתוח משפטי של הסוגיה

בית המשפט קבע כי לפי לשון החוק, יש הבדל בין הזכות של היוצר על היצירה, לבין הזכות של מי שהכין מכשיר שבאמצעותו מתנגנת היצירה. למעשה, זכותו של יצרן הקלטת הינה באה בנוסף לזכויותיו הברורות של יוצר היצירה. כלומר, מדובר בשתי זכויות נפרדות אשר החוק מזכה בהגנה על כל אחת מהן בנפרד.

לאחר שבית המשפט הגיע למסקנה שלאקו"ם קיימת זכות ביצירות שנוגנו במועדון הספורט, נותר לבחון האם המועדון ביצע הפרה של זכויות אלו. ראשית, השמעה של היצירות סביב הבריכה בנוכחות מבקרים הייתה ללא ספק "השמעה פומבית" לפי משמעותו של החוק. שנית, בית המשפט קבע כי אין מחלוקת שההשמעה נועדה ל"תועלתו הפרטית" של המועדון (לשפר את החוויה של באי המועדון). שלישית, נקבע כי ברור שבמקרה הנוכחי אקו"ם לא הסכימה להשמעה זו. לאחר ניתוח זה, בית המשפט קבע כי הנתבעים ביצעו לכאורה הפרה של זכויות היוצרים.

לגבי טענת הנתבעים, כי הם סברו שרישיון מהפדרציה היה מספיק, בית המשפט קבע כי הם לא היו יכולים לעמוד מאחורי טענה זו. ראשית, וכפי שהובהר לעיל, לא היה מדובר באותן הזכויות, ולכן לא ניתן להגיע למסקנה כי רישיון מהפדרציה היה כרישיון מאקו"ם. שנית, לפי הסכם הפשרה הקודם בין הצדדים, עלה כי הנתבעים הבינו שעל מנת להשמיע מוזיקה במועדון, הם היו זקוקים הן לרישיון מהפדרציה לתקליטים והן לרישיון נפרד מאקו"ם. עוד עלה כי במשך מספר שנים, הנתבעים שילמו לשני הגופים יחד בו זמנית. לכן, הם לא היו יכולים לעמוד מאחורי טענתם משום שהלכה למעשה, הם שילמו כבר בעבר עבור שני הרישיונות בנפרד. בית המשפט הוסיף כי גם עיון באתר הפדרציה לתקליטים העלה שהפדרציה מציינת במפורש כי רישיון ממנה אינו מייתר את הצורך בהסכמת אקו"ם.

הפיצוי הראוי

אקו"ם הוכיחה בפני בית המשפט כי מועדון הספורט ניגן 8 יצירות מהרפרטואר של אקו"ם, ובכך בוצעו 8 הפרות. המחוקק קבע כי סכום הפיצוי הינו בין 10,000 ₪ לבין 20,000 ₪ לכל הפרה. אקו"ם תבעה בסכום של 100,000 ₪ ולא יותר משיקולי אגרה. בית המשפט ציין כי סכום הפיצוי היה סביר בעיניו, ולכן הוא פסק לזכות אקו"ם 100,000 ₪ בתוספת 20,000 ₪ עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.