כידוע, רוב ההליכים הפליליים נסגרים בעסקאות טיעון. במקרים אלו, בית המשפט נוהג לקבל את הסכם הטיעון וגזור את דין הנאשם על פיו, בעיקר עקב הסתמכות הצדדים המובילה בדרך כלל להודאת הנאשם בשיוחס לו. עם זאת, ובמקרים חריגים בהם הסדר הטיעון אינו סביר ופוגע באינטרס הציבורי, בית המשפט אינו מקבל את ההסדר ומשית עונש המתאים לפי ראות עיניו. בפרשה הנידונה מול בית המשפט הוצג הסדר טיעון, ולאור נסיבות המקרה היה עליו להחליט אם לקבלו או אם לאו.

 

יש לך שאלה?

פורום כתב אישום

פורום פלילי

 

כנגד חברת הדקה ה-90 ומנהלה הוגש כתב אישום  בגין "חיוב וגביית תוספת תשלום בגין ביטול עסקה בשיעור העולה על השיעור המותר על פי חוק, אי הכללת פרטים מלאים במסמך שנמסר ללקוח בעסקת מכר מרחוק, פרסום מחיר שירות שאיננו המחיר הכולל גם את התשלום בעבור שירות נלווה, ומבלי שלצרכן תהיה אפשרות לוותר על השירות הנלווה, אי פרסום פרטים מלאים בתקנון כדרישת החוק ביחס לעסקאות מכר מרחוק, הטעיית צרכן בעניין מהותי בעסקה ", עבירות לפי סעיפים 2, 14ה(ב)(1), 17ד,14ג ו-23 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981. כפי שנטען, עבירות אלו בוצעו במהלך שנת 2006 עת שהנאשמת סיפקה שירותי תיירות לצרכנים.

 

קבלת הסדר הטיעון לעניין ההרשעה


הצדדים הודיעו לבית המשפט על הסדר טיעון אליו הגיעו, לפיו הנתבעת הודתה בעובדות כתב האישום והסכימה לקנס בסך 90,000 שקלים, בהתחשב בכך שגובה הקנס המירבי הוא 182,000 שקלים, והתחייבות בסך 50,000 שקלים. שני הצדדים ביקשו מבית המשפט לכבד את עסקת הטיעון, כאשר ב"כ הנאשמת ציין כי ההסדר לא חרג מרמת הענישה המקובלת, וכי הוא לא פגע במדיניות המשפטית הרצויה. התובעת, מבחינתה, ציינה כי העונש המוצע היה ראוי וכי הוא התחשב "בהודאה, בעברה הנקי של החברה ובחתימה על ההתחייבות שיש בה כדי לקדם הרתעה". אם כן, בהליך הקודם בית המשפט הרשיע את הנתבעת בעבירות שיוחסו לה ובהליך זה בית המשפט התכנס על מנת לגזור את עונשה.


גזר הדין


השופט ציין כי "ככלל, צודק הסנגור בטענתו שבתי המשפט נוהגים לכבד הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים במידה והוא סביר והגיוני ויש בו כדי לאזן בין האינטרסים הנוגדים לכאורה של הנאשם הספציפי מחד, וכלל הציבור מאידך. ככלל בתי המשפט אינם מתערבים בהסדרי טיעון המוגשים בפניהם וזאת בהתאם להלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון".


השופט קבע כי למרות החשיבות הרבה שמייחס המחוקק לשמירה על זכויות הצרכנים השונים, ולמרות שהחברה הורשעה על פי הודאתה בשלושה אישומים שונים, היה ראוי לקחת בחשבון לקולא את העובדה שלחברה עבר נקי בפלילים, כי העבירות בוצעו בזמן קצר, כי הליקויים תוקנו עוד טרם הגשת כתב האישום, כי העונש שהוסכם על ידי הצדדים לא היה מזערי וכי הרשעת החברה הייתה תקדימית – ובמקרים אלו בית המשפט נוהג שלא למצות את הדין.


לאור האמור, השופט קיבל את הסדר הטיעון כפי שסוכם, והשית על הנאשמת קנס בסך 90,000 שקלים וחתימה על התחייבות בסך 50,000 שקלים, כך שבמשך השנתיים העוכבות לפסק הדין הנאשמת לא תעבור עבירה מהעבירות בהן הורשעה בהליך זה.