ארנונה הינה תשלום אשר נגבה בידי הרשויות המקומיות, ומטרתו לממן את השירותים אותם מעניקה הרשות – תברואה, ניקיון, תאורה, פיתוח וכדומה. כל נכס מקרקעין חייב בארנונה אשר שיעורה ייקבע בהתאם למיקום הנכס, גודלו וייעודו (לדוגמה, קיים הבדל בין חנות לדירת מגורים). באופן כללי, בעל הנכס הוא זה אשר נדרש לשלם את הארנונה. עם זאת, לעיתים עלולה להיות אי התאמה בין הבעלות הפורמאלית (מרשם המקרקעין) לבין הבעלות בפועל. באותם המקרים נשאלת השאלה האם רק הבעלים הרשום צריך לשאת בתשלומי הארנונה או שמא צריכים כל השותפים המהותיים לשאת בתשלום?
יש לכם שאלה?
במסגרת פרשה אשר התגלגלה לפתחו של בית המשפט נדונה הסוגיה לעיל. המדובר היה בבקשה אשר הוגשה לבית המשפט במטרה שיורה מי מן הצדדים נשא בחובת תשלום הארנונה בנוגע לנכסים שנמכרו. הצדדים להליך היו בני זוג אשר התגרשו, נכסיהם המשותפים נמכרו ועל מנת שיוסדר רישום הנכסים על שמם של הקונים היה צורך בהסדרת חובות הארנונה בנוגע לנגרייה שהייתה בבעלות הבעל והאישה, אם כי הייתה רשומה על שמו של הראשון בלבד.
החלטות קודמות
ודוק: בני הזוג היו חייבים בדמי ארנונה לעיריית פתח תקווה, ובמסגרת דיונים משפטיים בנדון ניתן לאישה פטור חלקי מתשלום הארנונה בנוגע לנגרייה דנן. לאחר מכן, עת נמכרו הנכסים, ביקשה האישה לעשות שימוש בפסק הדין לעיל, וטענה כי היה מדובר במעשה בית דין, ולכן על בעלה לשעבר הייתה החובה לשאת בתשלומי הארנונה.
בנוסף, בטרם ההליך דנן החל, ניתן פסק דין אשר קבע כי דירת המגורים והנגרייה היו בבעלות משותפת של בני הזוג, ולאחר הגירושין יימכרו הנכסים ותמורתם תחולק שווה בשווה בין בני הזוג. בהליך נשוא מאמר זה, הפנה בית המשפט את זרקורו אל עבר השאלה המשפטית הבאה: האם פסק הדין שניתן בנוגע לתשלום לעירייה מהווה מעשה בית דין אם לאו?
בני הזוג לשעבר נשאו יחד בחובת תשלום הארנונה
השופט בחן את ההליכים הקודמים, התרשם מטענות הצדדים ומסר את הכרעתו. ראשית, צוין כי בקשתה של האישה לקתה בחוסר תום לב, שכן האחרונה לא יכולה הייתה מחד לדרוש את מחצית התמורה בגין מכירת הנגרייה ומאידך להתנער מתשלום הארנונה בגינה. בנוסף, נקבע כי ההחלטה שניתנה בנוגע לחוב לעירייה לא לימדה דבר וחצי דבר בנוגע לחבותם של בני הזוג איש לרעהו. לא זו אף זו, צוין כי בהליך מול העירייה ניצבו בני הזוג מעברו האחד של המתרס (אם כי בנפרד), ובעברו השני ניצבה העירייה. מנגד, בהליך דנן קיימת מחלוקת שונה ונפרדת, בין בני הזוג לבין עצמם. לאור כל זאת, נפסק כי ההחלטה אשר פטרה את האישה מהתשלום לא היוותה מעשה בית דין.
לסיכום, נפסק כי מאחר ובית המשפט קבע שהבעלות בנכסים והתמורה ממכירתם הייתה משותפת, הרי שהיה על האישה לשאת בתשלומי הארנונה, וזאת על אף שהנגרייה הייתה רשומה על שם הבעל בלבד.
.jpg)
