בית המשפט גזר את דינו של נאשם שהורשע בעבירות של שוד ופציעה בנסיבות מחמירות. נפסק כי היה מקום להחמיר בעונשו של הנאשם לעומת עונשו של שותפו, בשל העובדה שהנאשם הוא שיזם וביצע את תקיפת המתלונן, ללא כל סיבה. השופט הדגיש כי מעשיו של הנאשם היו חמורים ולמרות נסיבותיו האישיות, לא הייתה הצדקה להקל עמו בעונש.
יש לכם שאלה?
פורום רישום פלילי
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר
פורום משפט פלילי
פורום כתב אישום במשפט הפלילי
במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד ופציעה בנסיבות מחמירות. על פי עובדות כתב האישום, במהלך חודש מאי 2006, הוצע לנאשם לבצע שוד של תחנת דלק בשותפות עם אדם נוסף. הלה הסכים וקשר קשר לביצוע השוד. לצורך ביצוע התוכנית, השניים הצטיידו בכובעים וכל אחד מהם לבש שני זוגות מכנסיים ונטל עמו כלי פריצה וסכין.
בבוקר השוד, פרץ שותפו של הנאשם לרכב על מנת שישמשם בביצוע השוד. השותף התניע את הרכב והשניים נסעו יחד לתחנת הדלק לשם שדידתה. בסמוך לשעה שלוש לפנות בוקר, הגיעו השניים לתחנת הדלק. הם החנו את הרכב ופנו למתדלק. הנאשם דרש מהמתדלק כסף והודיע לו כי מדובר בשוד.
המתדלק הוציא את השטרות כדי למסור אותם ומספר שטרות נפלו מידיו. הוא התכופף על מנת להרימם ואז שלף הנאשם סכין ודקר את המתדלק בכתפו השמאלית. לאחר שכל הכסף נמסר לנאשם ולשותפו, הם שבו ודרשו מהמתדלק עוד כסף. האחרון הוציא מטבעות ובבואו למסור אותם לידי הנאשם, נפלו חלקם. המתדלק התכופף להרימם והנאשם דקר אותו בירכו השמאלית. כתוצאה מהדקירות נגרמו למתדלק חתכים בכתף שמאל ובירך שמאל.
הנאשם ושותפו שדדו מהמתדלק סך של 632 ₪ ונמלטו מהמקום. הם נתפסו כעבור מספר שעות, בעת שנסעו ברכב הגנוב והכסף שנשדד היה בכיס השותף. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו. גם שותפו הודה באירועים. הוא הורשע ונידון ל – 32 חודשי מאסר בפועל.
המדינה - מעשים חמורים ביותר
לדעת המאשימה, עונשו של הנאשם היה צריך להיות חמור יותר משל שותפו, היות שרק הוא ביצע את עבירת התקיפה. כלומר, דקירת המתדלק הייתה פרי יוזמתו ומעשיו. לכן, המאשימה טענה כי בענישתו היה לתת ביטוי להבדלים בין חלקו באירועים לבין חלקו של שותפו. זאת למרות עברם הפלילי הדומה של השניים.
בנוסף, נטען כי דקירת המתדלק פעם אחר פעם העידה על רמת מסוכנות גבוהה. טענה זו התחזקה לאור חוות הדעת שהוגשה על ידי הנאשם ובה נאמר כי הוא סבל מהפרעת אישיות אנטי סוציאלית. גם עברו הפלילי של הנאשם חיזק את החשש מהמסוכנות לסביבה ולציבור.
המשיבה הוסיפה כי הנאשם זכה בעבר ליחס מקל מבתי המשפט ועקב זאת, לא הושת עליו עונש מאסר בפועל. כתוצאה, הוא לא למד לקח מהיחס הסלחני ולא הפנים את חומרת מעשיו. לכן, התבקש בית המשפט להטיל עליו עונש מאסר ממשי. בנוסף, שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו למרות בעיותיו האישיות והתמכרותו לאלכוהול. על כן, לא היה מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל.
לסיכום, המאשימה ביקשה מבית המשפט להטיל על הנאשם עונש מאסר חמור יותר מאשר שהוטל על שותפו לעבירה. בנוסף, בית המשפט התבקש להשית על הנאשם עונש מאסר על תנאי, קנס ופיצוי כספי למתדלק.
טענות ההגנה - נסיבות משפחתיות קשות
מנגד, הסנגור סבר כי למרות חומרת העבירות והאכזריות שבהן בוצעו, היו קיימים נימוקים כבדי משקל שהיה בהם כדי להטות את הכף לקולא. לדידו, העובדה שהנאשם היה כבן 24 ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות היו קשות הצדיקו הקלה עמו. בנוסף נטען כי למרות עברו הפלילי של הנאשם, הוא ניסה להתרחק מעולם הפשע. הוא חזר בתשובה והשתלב בלימודים ובישיבה למשך שנתיים. במהלך תקופה זו, הנאשם לא ביצע עבירות, עד למקרה דנן.
הסנגור הדגיש כי הנאשם לא יזם את ביצוע השוד ולא תכנן אותו מראש. השותף השני הוא שפרץ את הרכב וגנב אותו ותכנן את מהלך האירוע. לדעת הסנגור, הדקירה העידה על שקול דעתו הפגום של הנאשם, אשר הביע חרטה על מעשיו. לכן, לטענתו, מקרה זה לא חייב החמרה בדין. לסיכום, הסנגור ביקש מבית המשפט שלא להטיל על הנאשם קנס ופיצוי, בעיקר משום מצבו הכלכלי של הנאשם ומשפחתו, אשר ידם לא הייתה משגת.
דיון והכרעה - 54 חודשי מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח
השופט קבע כי הי קיים הבדל משמעותי בין חלקו של הנאשם בפרשה לבין חלקו של שותפו. אמנם, השותף הוא שגנב את הרכב, אך הנאשם הוא שפגע במתדלק. האחרון נתן לנאשם את סכום הכסף במלואו, ולא גילה כל התנגדות במהלך השוד. לטענת השופט, דקירתו ביטאה את אישיותו האלימה של הנאשם. עבירה זו, אותה ביצעה הנאשם, פגעה בביטחון הציבור ויצרה חשש לשלמות גופם של עובדים, ובפרט של נותני שירותים ציבוריים בשעות הלילה.
לכן, בקביעת עונשו של הנאשם היה מקום לתת משקל רב לאינטרס הציבורי של הגנה על ביטחון הציבור והרתעת היחיד מפני ביצוע מעשי שוד. השופט פסק כי לא היה ניתן להתעלם מהשיקול של אחידות הענישה תוך אבחנה בין חלקו של כל אחד מהנאשמים.
על כן, נקבע שעונשו של הנאשם היה צריך להיות חמור יותר מעונשו של שותפו, עקב עבירת הפציעה. עם זאת, היו קיימים שיקולים לקולא כגון הודאתו של הנאשם, גילו ונסיבותיו האישיות. לבסוף, לאחר שקילת מכלול השיקולים לקולא ולחומרא, השופט השית על הנאשם 54 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, הוא נידון ל – 18 חודשי מאסר על תנאי. לאור מצבו הכלכלי של הנאשם, השופט נמנע מהשתת פיצויים או קנס.
עודכן ב: 29/05/2024
.JPG)
