חוק הגנים הלאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח - 1998, נחקק על מנת שיהיה הסדר חוקי המעגן את כל הנוגע לאתרים לאומיים בישראל. החוק מסדיר, בין היתר, את אופן ההכרזה על אתר לאומי, שמירתו של אתר זה ומניעת פגיעות בו. חוק זה אוסר על כל פגיעה באתר לאומי, והעובר על האיסור יוכל להיות מועמד לדין פלילי. בפרשה זו נידון מקרה בו אדם הואשם על פי חוק זה.
יש לך שאלה?
הנאשם בפרשה זו הואשם בעבירות של פגיעה בגן לאומי, עבירות לפי סעיפים 30(ד) ו-57(א) לחוק גנים לאומים, שמורות טבע, אתרים לאומים ואתרי הנצחה, התשנ"ח - 1998. על פי עובדות כתב האישום, נטען כנגד הנאשם כי לקראת סוף שנת 2004, האחרון הכשיר שטח בגודל 1.5 דונם בהר הכרמל למען נטיעת עצי זית.
הנאשם טען כי היה מדובר באדמה חקלאית לגביה לא נדרש היתר לביצוע עבודות חקלאיות רגילות. כמו כן, הנאשם טען כי פגיעה בגן לאומי על פי החוק אינה כוללת נטיעת עצים וכי נטיעת עצי זית לא הוותה פגיעה בשמורה או בגן הלאומי.
הכרעת הדין
השופט ציין בתחילת דבריו: "אודה כי בעקרון קשה לי להטיל עונש על נטיעת עצים ועוד יותר לגבי נטיעת עצים מוגנים. יחד עם זאת, לא ניתן לקיים את הסדר הנורמטיבי המוכתב על ידי חוק גנים לאומיים ללא הקפדה על שמירה על הנעשה בשטח על ידי הגורמים המופקדים על כך מאת הרשות לשמירת הטבע והגנים".
השופט הדגיש כי למרות שהיה מדובר בעבודות חקלאיות בשטח שעליו חל חוק התכנון והבניה, על אותו השטח חלה גם מערכת הכללים של דיני שמורות הטבע. היות ובפועל לנאשם לא היה אישור לבצע את שביצע, הוחלט להרשיע אותו בעבירה אשר יוחסה לו.
גזר הדין
בגזר דינו, השופט התייחס לעובדה שהיה מדובר בשטח קטן יחסית, 1.5 דונם בלבד, וכי היה מדובר בנטיעת עצים בלבד ולא במעשים אחרים. לפיכך, השופט הטיל על הנאשם קנס בסך 2,500 שקלים וחייב אותו בחתימה על התחייבות, לפיה למשך שלוש שנים לא יעבור על עבירות הקשורות לחוק הגנים הלאומיים.
.JPG)
