האזנת סתר היא הקלטה או הקשבה לשיחת אחרים ללא שהושגה הסכמתם לכך. האזנת סתר מוסדרת בישראל בחוק האזנות סתר, התשל"ט - 1979, וכעקרון היא אסורה – למעט החריגים הקבועים בחוק. החוק אף מגדיר את ההאזנת הסתר כעבירה פלילית, אשר בצידה מצוי עונש מרבי של 5 שנות מאסר. הפרשה הנידונה עסקה בנאשם אשר ביצע האזנת סתר שלא כדין, ואף ניסה לעשות שימוש בהאזנה זו, ובית המשפט נדרש לגזור עליו את עונשו.
יש לכם שאלה?
הנאשם בפרשה זו הועסק עד שנת 2006, השנה בה פוטר, ככתב צבאי בעיתון מערבי. הנאשם נהג להקליט את כל שיחות הטלפון שערך. ביום ה-2 באפריל 2006 הנאשם ערך שיחת טלפון עם חשב מעריב בנושא 7,000 שקלים שמנכ"ל מעריב החליט להעביר אליו. הנאשם ביקש להודות למנכ"ל העיתון על ביצוע ההעברה, ועם סיום השיחה בין השניים מנכ"ל העיתון לא ניתק את השיחה. התברר כי הנאשם הצליח להקליט שיחה שנערכה בינו לבין אדם נוסף. יש לציין כי הנאשם היה מודע לכך שהוא ממשיך להקליט את השיחה, וכי אף האזין לשיחה תוך כדי ההקלטה. בשני מועדים מאוחרים למועד ההקלטה, הנאשם ניסה לעשות שימוש בהקלטה על מנת להוציא ממנכ"ל מעריב כספי פיצויים.
בהליך הקודם הורשע הנאשם על בסיס הודאתו בעבירה אחת של האזנת סתר שלא כדין ובשתי עבירות של שימוש שלא כדין בהאזנת סתר, עבירות לפי סעיף 2(א), 2(ב) לחוק האזנות סתר, התשל"ט - 1979. בהליך זה בית המשפט התכנס על מנת לגזור את עונשו של הנאשם.
גזר הדין
בראשית הדברים, צוין כי מדובר בעבירות חמורות ביותר, וכי לא בכדי המחוקק קבע בצידן 5 שנות מאסר. עבירות אלו נתפסות כפוגעות באופן אנוש בזכות הפרטיות של האדם, זכות אשר אינה פחותה בחומרתה מהפגיעה בקניינו של אדם. הובהר כי על מנת שהציבור יפנים את חומרת עבירות אלו, יש צורך בהחמרה עם העונשים.
שיקולי החומרא
נקבע שהנאשם לא יזם את האזנת הסתר באופן מכוון, אך הוא נמנע מלנתק את השיחה כאשר הבין שמתבצעת ההאזנה. הנאשם גם לא השמיד את ההקלטה עם סיום השיחה. בעניין זה, צוין כי "הנאשם קלט מיד את הנזק הצפוי מפרסום תוכן השיחה והוא בחר לשמור לעצמו את הקלטת, ומכאן ששיער שיעשה בה שימוש, לאחר שהשיג, בלי משים, מידע רב ערך העשוי לפגוע בנמרודי [מנכ"ל החברה]. ברור כי אחרת לא היה טורח לשמור את קלטת השיחה. גם אם נהג הנאשם, כעיתונאי, להקליט את שיחותיו, הרי הדין מחייבו שלא לעשות כל שימוש בהאזנת סתר, ועל כן הייתה זו חובתו להשמיד מיד את הקלטת ולמחוק את תוכנה".
שיקולי הקולא
צוין כי בכל זאת היה ניתן לראות בעובדה שהנאשם לא הקליט את השיחה מתוך יוזמתו וכי בסופו של דבר בשיחה לא הוקלטו דברים כה סודיים כשיקולים לקולא, ובלשון בית המשפט: "כשלטעמי אין בשיחה זו יותר מאשר התלהמות והתבטאות שבין חברים בארבע עיניים", למרות שכן הובהר כי הדברים המוקלטים היו יכולים לפגוע במנכ"ל מעריב. כמו כן, השופט ציין לקולא את העובדה שמעשי הנאשם גובו על ידי שני עורכי דינו, שכן "אם ראה הנאשם כי עוה"ד מתירים לו את השימוש בהאזנת הסתר, או לחילופין אינם מדקדקים במעשיו, יכול היה לטעות ולחשוב כי התנהגותו הבלתי חוקית אינה כה חמורה".
השופט התייחס גם לעובדה שהנאשם היה כבן 50 ללא עבר פלילי, וכי עד למקרה זה הוכר כעיתונאי וכתב צבאי מצליח ומוכר, אשר זכה להערכת רבים. כן צויין כי הנאשם לקח חלק בפעילות התנדבותית ועזר לנפגעי צה"ל ומשפחותיהם. לבסוף, השופט ציין כי הנאשם הודה באשמה וכי הוא נותר במצב כלכלי קשה לאחר גירושיו – עובדות נוספות שהיה בהן להקל עם עונשו.
לבסוף, בית המשפט השית על הנאשם 18 חודשי מאסר, כאשר 6 חודשים מהם לריצוי בפועל. כמו כן, בית המשפט חייב את הנאשם בקנס בסך 10,000 שקלים.
.JPG)
