גזר דין של בעל החנות אשר הרג בירי את השודד בחנותו

כאשר אדם משתמש בכוח על מנת להגן על חייו, גופו ורכושו, הרי שזוהי הגנה עצמית. במשפט הפלילי, ניתן לפטור נאשם מאחריות על מעשיו, מקום בו הם בוצעו מכוח הגנה עצמית. לחלופין, הגנה העצמית יכולה לשמש בסיס להפחתה בענישה. עם זאת, על ההגנה העצמית לעמוד בתנאים שונים שנקבעו בחוק. דוגמא לדיון בנושא, ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לכם שאלה?
פורום רישום פלילי
פורום כתב אישום
פורום מעצר
פורום פלילי

במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירות של הריגה, עבירה בנשק ושיבוש מהלכי משפט. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם עבד בחנות תכשיטים. ביום בו עבירת ההריגה בוצעה, המנוח נכנס לחנות, הוציא מתיקו אקדח והודיע שזהו שוד. לאחר מכן, הוא קשר את ידיו של הנאשם, השכיב אותו על הרצפה ולקח תכשיטים מהדוכן. בבואו לצאת מהחנות, הוא נלכד בין דלתות הזכוכית שבכניסה.

אז, הנאשם הצליח להשתחרר מהקשירה, נטל אקדח שהוחזק על ידו בחנות, ללא רישיון, והחל לירות לעבר המנוח. הנאשם ירה מספר יריות והתקרב למנוח, ולבסוף הצמיד את האקדח לדלת הזכוכית, וירה ירייה שפגעה בראשו של האחרון. הלה התמוטט ליד הדלת ונהרג. מיד לאחר מכן, הנאשם הזעיק אדם נוסף שאסף את תרמילי האקדח והניחם סמוך למנוח, לצד האקדח ששימש לירי.

יש לציין שמספר שנים קודם לאירוע נשוא כתב האישום, חנות התכשיטים של הנאשם נשדדה על ידי שודדים חמושים, אותם המשטרה מעולם לא איתרה. על כן, הנאשם, שאיבד אמונו במערכות אכיפת החוק במדינה, החליט להצטייד באקדח ולהחזיקו בחנות. טענתו העיקרית במסגרת הטיעונים לעונש הייתה, שהירי במנוח היה בגדר תגובה אוטומטית שהושפעה ממצב נפשי שמקורו היה באירוע השוד הקודם.

הטיעונים לעונש

לטענת התביעה, היה על בית המשפט להשית על הנאשם עונש חמור שיבטא את התוצאה הקטלנית של הירי, חרף הנסיבות המיוחדות של המקרה. נטען שלא היה מקום לתת לגיטימציה להתנהגות הנאשם, אשר שם עצמו במצב של נטילת חיים עת החליט להחזיק נשק שלא כחוק ולהגיב למעשה השוד בצורה בלתי סבירה. למעשה, התביעה טענה שתגובתו של הנאשם לשוד חרגה מהסיכון שנשקף לו באירוע. על כן, המאשימה ביקשה להשית על הנאשם עונש של מאסר ממושך ומאסר על תנאי.

מנגד, הסנגור ביקש להביא בחשבון את מצבו הנפשי של הנאשם על רקע השוד הקודם וטען שלא הייתה לאחרון כוונה לפגוע בראשו של המנוח ולהביא למותו. לטענת הסנגור, התנהלות הנאשם הייתה סבירה בנסיבות העניין, מאחר והוא ניצב מול שודד גדול מימדים וחמוש, שאיים עליו. לפיכך, הסנגור ביקש שלא להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל.

הגנה עצמית

בפתח הדיון, השופט קיבל את הטענה שחלק מהתנהגותו של הנאשם הייתה פועל יוצא של אירוע השוד הראשון בחנות. עוד נקבע שלהשקפתו הסובייקטיבית של הנאשם, הוא פעל בדרך של הגנה עצמית. שיקול זה היה רלוונטי לענישה בגין עבירת ההריגה. עם זאת, השופט נדרש לבחון את הטענה להגנה עצמית על רקע הכללים שנקבעו בעניין בסעיף 34י לחוק העונשין. לפיהם, על מנת לטעון להגנה עצמית כבסיס לענישה מופחתת, על המעשה להיות דרוש באופן מיידי על מנת להדוף את התקיפה. בנוסף, נדרש שהסכנה למותקף תהיה מוחשית ועוצמת המעשה תהיה פרופורציונאליות ביחס לסיכון שנשקף.

במקרה דנן, נקבע שהנאשם אמנם היה נתון לתקיפה בעת השוד, אך כאשר השודד נלכד בדלתות הזכוכית, הרי שהסכנה כבר לא הייתה מוחשית ומיידית. זאת ועוד, לאחר שהנאשם הצליח להשתחרר מהקשירה והחל לירות לעבר המנוח, לא היה ספק שמידיות הסכנה פחתה. כלומר, נקבע שהירי הקטלני היה שלא לצורך. על כן, נפסק שלא היה ניתן לראות באירוע הירי כהגנה עצמית שהצדיקה הפחתה בענישה.

שיקולי הקולא

בנוסף, הצורך הסובייקטיבי של הנאשם לנקוט בפעולות של הגנה עצמית לא השפיע על הענישה בגין החזקת הנשק ללא רישיון ושיבוש הליכי משפט. עוד הודגש ששתי עבירות אלו היו חמורת כשלעצמן, והדבר נזקף לחובתו של הנאשם. מצד שני, לזכותו של הנאשם נזקפו הנסיבות המיוחדות של המקרה, הודאתו בפתח המשפט, היעדר עבר פלילי והיותו אדם נורמטיבי ובעל משפחה. בסופו של יום, באיזון בין השיקולים השונים הוחלט להשית על הנאשם 5 שנות מאסר, מתוכן 4 בפועל. השופט ציין שלאור הנסיבות המיוחדות של המקרה, מאסר זה היה קצר בהרבה מהעונש המרבי שנקבע בחוק בגין העבירות אותן הנאשם ביצע.