אחת לכמה זמן, שומעים על מטפל שנתפס מתעלל בקשיש שהיה נתון תחת אחריותו וטיפולו. התעללות זו הינה בגדר עבירה פלילית ולרוב, ישנו קושי לגלותה. שכן, המעשים נעשים בחדרים סגורים, שהנגישות אליהם מוגבלת ובמרבית המקרים הקשיש אינו מסוגל לדווח על כך, בשל מצבו הגופני והנפשי. על כן, העונש בגין מעשים אלו הינו חמור במיוחד. להלן דוגמא לכך.
יש לכם שאלה?
פורום כתב אישום
פורום רישום פלילי
פורום מעצר
פורום פלילי
פורום ויזה לישראל
במקרה הבא, נגזר דינו של נאשם שהורשע בעבירות של התעללות בחסר ישע, תקיפה, התחזות כאדם אחר, שימוש במסמך מזויף ושהייה בלתי חוקית בישראל. על פי עובדות המקרה, הנאשם נכנס לארץ באמצעות אשרת תייר לאחר שהגיע ממולדובה. הוא קיבל אישור שהייה למשך חודשיים ובפועל, שהה בישראל שלא כדין למעלה מ-9 שנים.
זמן מה לאחר שהגיע לישראל, הוא קיבל תעודת זהות מזויפת באמצעותה התקבל לעבודות שונות. בשנת 2006, הוא התקבל לעבודה באחד מבתי האבות בארץ, תוך הצגת התעודה המזויפת. הנאשם הועסק במחלקה בה שהו 38 קשישים סיעודיים ונדרש לטפל בצרכיהם ובבריאותם. אולם, תוך כדי הטיפול בקשישים, הנאשם נהג להכותם, לזרוק אותם לעגלות, לדחוף אותם, לצעוק עליהם ולהתנהג כלפיהם בגסות. לאחר גילוי המעשים, הוא נידון לדין והודה בעבירות שיוחסו לו במסגרת הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים.
הסדר הטיעון
במסגרת הסדר זה, הצדדים עתרו במשותף להטלת עונש מאסר של 18 חודשים על הנאשם, לצד מאסר על תנאי. המאשימה ביקשה לאמץ את ההסדר וטענה שהוא שיקף כראוי את החומרה שבמעשי הנאשם, למרות שהעונש היה קל ביחס לענישה בעבירות אלו. שכן, לזכות הנאשם נזקפה העובדה שהוא עבד במחלקה הקשה ביותר בבית האבות, במשמרות כפולות, עם מעט שעות שינה ובתנאים קשים. זאת ועוד, השיקול המרכזי של המאשימה בקביעת עונש זה היה העובדה שבתום ריצוי תקופת המאסר, הנאשם עתיד היה להיות מגורש מהארץ ובכך נשללה האפשרות להישנות העבירות.
סנגורו של הנאשם ביקש אף הוא לאמץ את הסדר הטיעון והדגיש שגם להנהלת בית האבות הייתה אחריות על הנעשה. שכן, היא כפתה על הנאשם תנאי עבודה בלתי אפשריים ואף קיבלה אותו לעבודה מבלי לבחון את אמיתות זהותו. כמו כן, נטען שמטרת הנאשם במעשיו הייתה להרוויח שכר אותו שלח לאשתו ולילדיו שנותרו במולדובה.
החלטת השופט
לאחר שמיעת הטיעונים, השופט החליט שלא לכבד את הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים. הוא קבע שמעשיו של הנאשם היו בעלי חומרה יתרה, עת פגע קשות בקשישים עליהם היה מופקד וגרם להם כאב וסבל. כאב זה התעצם מאחר והקשישים היו סיעודיים ולכן, לא היה ביכולתם להתייצב בפני בית המשפט ולהעיד על מעשי הנאשם. זאת בנוסף לכך שהנאשם היה מופקד על הטיפול בקשישים והייתה לו חובה להתייחס אליהם תוך הבנת מצוקתם והפגנת חיבה ורחמים.
השופט הדגיש שמעשי האלימות של הנאשם, שכוונו כלפי חסרי ישע, חייבו העברת מסר חד משמעי של הוקעת התופעה ועקירתה מהשורש. לאחר מכן נקבע שרמת הענישה עליה הצדדים הסכימו לא העבירה מסר זה ולא עמדה ביחס סביר לחומרת מעשי הנאשם ולכאב שהוא גרם לקשישים.
השופט הדגיש שלאור נסיבות המקרה, האינטרס הציבורי חייב לגמול את הנאשם על מעשיו ובנוסף, להרתיע אחרים מפני ביצוע מעשים דומים. אינטרס זה לא קיבל את המשקל הראוי במסגרת הסדר הטיעון ולכן, הייתה הצדקה שלא לכבדו. בסופו של דבר, השופט החליט לסטות מההסדר שהתגבש בין הצדדים והוא השית על הנאשם 36 חודשי מאסר בפועל ו-27 חודשי מאסר על תנאי.
.JPG)
