החובה לציית לחוק הינה חובה המוטלת על הציבור בכללותו, ובטח שללא הבחנה אם מדובר באדם פרטי או בגוף ציבורי. אף מעבר לכך, במקרים בהם מעורב גוף ציבורי מצופה מהגוף אשר מסמל את שלטון החוק לכבד את החוק "שבעתיים מהחובה המוטלת על אדם פרטי". סוגיה זו, של הציות לחוק על ידי רשות ציבורית, נידונה בפרשה הבאה, בה המשטרה לא נשמעה לצו בית משפט ולא שחררה את החשודים מהמעצר לחלופות המעצר שנקבעו.
יש לך שאלות?
פורום פלילי
פורום מעצר
בית המשפט השלום בירושלים הורה לשחרר את המשיבים בהליך זה ממעצר, תוך שנקבע "ביחס למשיב 1 כי ישהה במחיצת דודו ולא יתקרב לכפר צור באחר במרחק הנופל בשני ק"מ משם ויתייצב במשטרה כמדי יום. לגבי משיבים 2 ו-3 נקבעו תנאים דומים כאשר מי שיישב במחיצתם הוא אחיהם". כמו כן, המשיבים חויבו בחתימה על כתבי התחייבות. בתום דיון השחרור, בית משפט השלום התבקש להורות על עיכוב ביצוע השחרור ממעצר שנקבע באותו הדיון, אך הבקשה סורבה.
הסנגורים טענו כי הדיון המתואר הסתיים בסביבות השעה 14:00, כאשר כבר בשעה 14:30 מסרו את החתימה על הערבויות של הצדדים השלישיים. לדבריהם, המשטרה לא עשתה כל מאמץ על מנת להחתים את החשודים בערבות העצמית. בשעה 15:57 באותו היום, התייצב נציג המשטרה בפני בית משפט זה (בית המשפט המחוזי) והגיש ערר שכותרתו הייתה "הודעת ערר ובקשה לעיכוב ביצוע".
האם בית המשפט הורה על עיכוב הביצוע למרות שהבקשה נדחתה על ידי בית משפט השלום?
בית המשפט הורה ברגע קבלת הבקשה על עיכוב הביצוע, והחל לדון בשעה 16:45 בטענות הערר לגופו של עניין. בראשית דבריו, בית המשפט ציין כי השוטר אשר הגיש את הבקשה לא דיווח כי ערבות צד ג' כבר נחתמה והועברה אל המשטרה וכי המשטרה לא החתימה את המשיבים על הערבות. בית המשפט הבהיר כי בהתנהלות זו יש עד כדי הטעיית בית המשפט.
בית המשפט ציין כי נציג המשטרה "טען לגוף העניין כי החלטת בית-משפט קמא אינה יכולה לעמוד. לדבריו, מדובר במקרה חמור של ניסיון לרצח, ולעניין זה אף הראה לי בחטף הודעה של אדם לפיה אחד המשיבים איים עליו באקדח, כאשר משמעות הדבר הנה איום ברצח, כאשר לבסוף ירה, אך לא פגע בחשוד".
בית המשפט ציין כי "הצו הראשוני הידוע במשפט האנגלי בדבר הביאס קורפוס, נועד להשיג את אותה מטרה: כאשר השלטון החזיק אנשים במעצר, רשאים היו אותם אנשים או קרוביהם לפנות לבית המשפט כדי שיורה למי שמחזיק באותם אנשים להביאם לבית המשפט ולהראות מהו הבסיס המשפטי להחזקתם במעצר", וכי אם בקשה זו הייתה מוגשת – בקשת ההביאס קורפוס – אזי שעל בית המשפט היה נדרש לשחרר את המשיבים לאלתר, ולמדינה לא הייתה עומדת שום טענת הגנה.
בית המשפט ציין כי העובדה שהמדינה הגישה ערר בשעה 15:57 אין בה כדי לכפר על החזקת המשיבים שלא כדין. כפי שצוין, "החובה לציית לחוק מוטלת על כל הציבור. אין בעניין זה אבחנה בין עשיר לבין רש, בין גבר לבין אישה, ולבטח - אין הבדל בין אדם פרטי לבין גוף ציבורי, ואם יש הבדל כזה, הריהו לכיוון ההחמרה, דהיינו: החובה המוטלת על גוף ציבורי לכבד את החוק חזקה שבעתיים מהחובה המוטלת על אדם פרטי. אם הגוף הציבורי הוא המשטרה, המסמלת את שלטון החוק, חובתה זו היא שבעים ושבעה כפולה מחובת אדם פרטי". לאור כך, בית המשפט הורה על שחרור המשיבים, תוך שהדגיש כי בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא לא דובר בניסיון לרצח.
טרם סיום הדברים, בית המשפט הורה כי " העתק החלטה זו יישלח אל מפכ"ל המשטרה, כדי שזה יורה על ביצוע חקירה בדרכים הקבועות בדין, ולאחר שיסיים את תוצאות החקירה ידווח לבית משפט זה מה נעשה בעקבות החקירה. ברצוני להדגיש, כי אין מדובר פה אך ורק בשעה או בשעתיים של חירות של שלושה אנשים, אשר, לכאורה, ירו בנשק, אלא מדובר בעקרון שלטון החוק. אני מאמין כי כך רואה גם המפכ"ל את תפקיד המשטרה, ולכן יקבע את הרשות החוקרת (קצין בודק או וועדת חקירה), כדי שהתמונה המלאה תיחשף, ותיערך בדיקה האם מדובר במקרה חד-פעמי בתחנת עוז ובמשטרת מוריה, או שמא מדובר (ואני מאמין ומקווה שלא) בתופעה רחבה יותר. בכל מקרה, הנושא חייב בדיקה, וצווי בית משפט יכובדו על-ידי המשטרה ללא כל סטייה מהם".
.JPG)
