בהליך הפלילי ישנם דיונים רבים עד לשלב הכרעת הדין וגזר הדין. זאת מאחר ופעמים רבות המאשימה מתקנת את כתב האישום ולאחר מכן, עליה לאפשר לנאשם להגיב לטיעונים החדשים. בנוסף, הנאשם יכול אף הוא להעלות טענות הגנה הנידונות בהליכים נפרדים. כמו כן, לכל אחד מהצדדים עומדת זכות ערעור על החלטות שונות (אך לא על כל החלטה משפטית) ולכן ההליך כולו מתארך. דוגמא לדיון ביניים בהליך פלילי ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לך שאלה?
פורום משפט פלילי


במקרה דנן, בית המשפט דן בשאלת חובת הנאשם להשיב לכתב אישום מתוקן. הרקע לדיון זה היה כתב אישום שהוגש נגד הנאשם בו יוחסה לו עבירה של איומים. לטענת הנאשם, כתב האישום לא גילה כל עבירה. לאחר תיקון כתב האישום, הנאשם הודה בעובדות במסגרת הסדר טיעון.
טרם הרשעתו, ניתן תסקיר מטעם שירות המבחן בו הומלץ להימנע מהרשעה ולהסתפק בחיוב הנאשם בביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור. זאת לאור נסיבות חייו, החשש מפני השפעת ההרשעה על עתיד הנאשם והעובדה שהוא עבד כעורך דין. לאור המלצה זו, התובע הסכים לסיום ההליך ללא הרשעה. אז, הנאשם חויב בביצוע עבודות שירות תוך הדגשה שהוא לא הורשע ולא נגזר עליו עונש. הנאשם ערער על ההחלטה שחייבה אותו בעבודות שירות וטען שכתב האישום המתוקן לא גילה אף הוא קיומה של עבירה.


החלטת ערכאת הערעור


ערכאת הערעור שדנה בעניין קבעה שלאחר התיקון, היה קיים ספק אם נוסח כתב האישום גילה קיומה של עבירה. עם זאת, הוחלט שלא לזכות את הנאשם אלא, להחזיר לדיון מחודש את הנושא תוך שימוש בכתב האישום המקורי, אשר גילה עבירה של איומים לפי חוק העונשין. אי לכך, החלטת בית המשפט שלא להרשיע את המערער אך להטיל עליו עבודות שירות התבטלה והתיק הוחזר לדיון מחדש.


טיעוני הצדדים


הנאשם הלין על החלטה זו והדגיש שמעולם לא ביקש סעד של דיון מחדש. לטענתו, עד לקיום הדיון החדש הוא סיים לרצות את עבודות השירות וכלל לא היה מקום לתקן את כתב האישום. שכן, גם עובדות כתב האישום המקורי לא גילו עבירות איומים. בנוסף, בחקירת המאשימה היו מחדלים שהצדיקו ביטול כתב האישום. לא זו אף זו, הנאשם טען לתחולת ההגנה מן הצדק לצד אכיפה סלקטיבית שהצדיקו מחיקת כתב האישום ואי השבה לטענותיו.


מנגד, המאשימה טענה שהנאשם הוא שפעל בחוסר הגינות ולא היה לו להלין אלא על עצמו. נטען שבעצם הגשת הערעור, הנאשם השיב את הגלגל לאחור ובנסיבות אלו, לא היה ניתן לקבל את טענת ההגנה מן הצדק. לבסוף, נטען שמרגע שערכאת הערעור הורתה על השבת המשפט לנקודת ההתחלה, המאשימה הייתה זכאית לתקן את כתב האישום מכוח הוראות סעיף 91 לחוק סדר הדין הפלילי, אף ללא קבלת רשות מטעם בית המשפט.


הנאשם חויב להשיב לכתב האישום


בפתח הדיון, השופטת דחתה את טענות הנאשם להגנה מן הצדק ומחדלי חקירה. שכן, על מנת להוכיח טענות אלו היה צורך בהצגת ראיות שונות. במהלך דיון זה, שכל מטרתו הייתה להחליט האם למאשימה זכות לתקן את כתב האישום, לא היה מקום להציג ראיות בנוגע להגנה מן הצדק ומחדלי חקירה. לפיכך, טענות אלו נדחו.


באשר לתיקון כתב האישום, נקבע שלמאשימה לא עמדה זכות לתקן את כתב האישום ללא קבלת רשות, מכוח סעיף 91 לחוק. זאת מאחר ועל פי פרשנות השופטת לסעיף החוק, זכות תיקון כתב האישום ללא רשות עומדת למאשימה בשלב ראשוני ביותר. במקרה זה, הנסיבות היו שונות. שכן, נערכו כבר מספר דיונים והמשפט התחיל. אי לכך, המאשימה איבדה את הזכות שבסעיף 91 לחוק. עם זאת, דין כתב האישום לא היה מחיקה. השופטת הדגישה שלנוכח פרשנות עבירת האיומים בפסיקה, כתב האישום גילה קיומה של עבירה זו ואמירתו של הנאשם, על בסיסה הוא הואשם, הוותה מעשה איום במטרה להפחיד את המתלוננת. אי לכך, הנאשם חויב להשיב לכתב האישום וטענותיו נדחו.