הפרטה בקיבוץ והתנגדות יורשי חברת קיבוץ שנפטרה

כאשר מחלקים הטבה בנקודת זמן מסוימת, חובה לקבוע את קבוצת האנשים שיהיו זכאים להטבה. ניתן אומנם להגדיר קבוצת זכאים שעמדו בתנאים מסוימים כשנה לפני קבלת אותה ההחלטה, או אפילו שנתיים, אבל תמיד יש למתוח קו חד בין אלו שזכאים לבין אלו שלא. דוגמה למקרה זה נראה להלן. מדובר בסיפורה של חברת קיבוץ אשר מתה תקופה קצרה לפני שהקיבוץ הפך להיות מקיבוץ שיתופי לקיבוץ "מסוג חדש" בו יש בעלות פרטית ברכוש.

יש לכם שאלה?

פורום דיני מושבים | דיני קיבוצים

חברת קיבוץ התגוררה באותו הקיבוץ במשך חמישים שנה לערך. הקיבוץ היה מבוסס על עקרונות השוויון כנהוג בשאר הקיבוצים בעבר. אולם, בסוף שנות התשעים הקיבוץ נקלע למצוקה כלכלית. בעקבות ייעוץ של צוות מומחים, הומלץ לקיבוץ לעבור הליכי הפרטה. במסגרת הליך ההפרטה כאמור, הרכוש השיתופי הופך להיות לרכוש הפרטי של חברי הקיבוץ. הרוב שהיה דרוש לשם השינוי כאמור היה רוב של 75% מקרב חברי הקיבוץ. כאשר הנהגת הקיבוץ ראתה שבהצבעה של חודש דצמבר 2001 לא יהיה את הרוב הדרוש, אז היא פנתה לרשם האגודות השיתופיות על מנת שיאפשר לה להתחיל הליכי הפרטה כניסיון, גם אם הרוב שיושג יהיה 60% בלבד. הסדר זה אושר על ידי הרשם.

ההצבעה הראשונה על השינוי

באסיפת חברים שהתקיימה ביום 8.12.2001 68% מחברי הקיבוץ הצביעו בעד השינויים המוצעים. וכך, ההצבעה סיפקה לקיבוץ את האפשרות להתחיל בהליכי הפרטה לתקופת ניסיון. לאחר שנים ספורות מודל הניסיון הוגדר בהצלחה. הקיבוץ יצא מן המשבר הכלכלי, וכשלוש שנים לאחר ההצבעה הראשונה, הקיבוץ החליט להעלות את ההצעה להפרטה הסופית של הקיבוץ להחלטה נוספת.
ההצבעה השניה

ההצבעה השניה התקיימה שלוש שנים לאחר ההצבעה הראשונה, ביום 30.12.2004. הפעם, 92% מחברי הקיבוץ תמכו בהתחלת הליכי הפרטה. באותה ההצבעה, נקבע כי המועד הקובע למעבר ממשטר של רכוש משותף למשטר של רכוש פרטי נקבע ליום 31.12.2004.
חברת הקיבוץ, שכאמור התגוררה בקיבוץ במשך 50 שנים רצופות, נפטרה בתקופת הזמן שבין מועד ההצבעה הראשונה לבין מועד ההצבעה השניה. יורשיה שנכנסו במקומה טענו כי הליכי הרישום התחילו עוד בהצבעה הראשונה, ולכן הם זכאים לכך שרכושה יכלל כרכוש הפרטי ולא כרכוש המשותף כפי שהוא היה בטרם הליך ההפרטה.

החלטת בית המשפט

בית המשפט ציין כי אומנם יורשי חברת הקיבוץ מנסים להסתמך על כך שחברי הקיבוץ החליטו על הפרטת הרכוש עוד בהצבעה הראשונה שנערכה לפני מותה של חברת הקיבוץ, אולם טענה זו נוגדת את הוראת התקנון שקובעת כאמור ששינוי יכול להיות אך ורק ברוב של 75%. באותה הצבעה, רק 65% מחברי הקיבוץ הצביעו בעד ההפרטה, ולכן לא ניתן לטעון כי ההפרטה התחילה עוד בהצבעה הראשונה.
למרות שלכאורה תהליך שיוך הנכסים לבעלות הפרטית התחיל עוד לפני מות חברת הקיבוץ, הרי שהיום הקובע לשיוך הנכסים נקבע ליום 21.12.2004, לאחר מותה. בית המשפט מציין כי גם אם המנוחה הייתה הולכת לעולמה ימים בודדים לפני המועד הקובע, הרי שהדבר לא היה משנה את החלטת בית המשפט.

קביעה של מועד קובע היא הכרחית בכל שיטת משפט. הקביעה של מועדים רלוונטיים נעשית הרבה פעמים בצורה שרירותית, אבל נראה שזהו כורח המציאות. אם תתאפשר סטייה של יום אחד מהתאריך הקובע, מדוע אין זה מוצדק לאפשר שניים? על מנת למתוח את קו הגבול בין אלו שזכאים לבין אלו שלא, חובה לקבוע תאריך קובע ולעמוד עליו בצורה דווקנית.

לסיכום, התביעה של יורשי חברת הקיבוץ נדחית. חברת הקיבוץ נפטרה לפני המועד הקובע לחלוקת הרכוש, ולכן לא הייתה זכאית במותה לחלק מהרכוש המשותף כפי שהוא חולק במועד הקובע.