חברות ופרטים שמפתחים מוצרים וסוחרים בהם, יכולים לרשום סימן מסחרי על אותו מוצר. הסימן מסמל את המוצר ויש לרשום אותו במרשם סימני המסחר, על מנת לקבל הגנה קניינית עליו. במידה והסימן אכן נרשם, אך גוף לא מורשה משתמש בו, זוהי הפרה של פקודת סימני המסחר ודיני הקניין הרוחני בכללותם. ההפרה מקימה לצד הנפגע זכות לפיצוי כספי ואת המפר ניתן אף להעמיד לדין פלילי במקרים מסוימים. להלן דוגמא לכך.
יש לך שאלה?
פורום סימן מסחרי
פורום כתב אישום
פורום פלילי
פורום מעצר
במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהורשע באחזקה ומכירה של טובין הנושאים סימן מסחרי רשום. זאת לאחר שהנאשם נמצא כשברשותו גלולות מסוג "ויאגרה" ו-"סיאליס" שלא יוצרו על ידי החברות בעלות זכויות הייצור הבלעדיות של התרופות. הנאשם היה מודע לכך, אך למרות זאת שיווק את הכדורים כ"ויאגרה" ו-"סיאליס" ובכך הציג תיאור מסחרי כוזב.
טיעוני הצדדים לעונש
לטענת התביעה, הנאשם היה מודע לכך שמכר תרופות מזויפות ולסיכון הבריאותי שהיה טמון במעשיו. בנוסף, הודגש שהנאשם מכר כמות עצומה של כדורים ולמעשה, ניהל מביתו בית מרקחת למרות שלא היה רופא או רוקח. יתרה מזאת, הנאשם ארז בעצמו את התרופות והוסיף את העלון לצרכן בו ניתנו הסברים אודות הכדורים. כל זאת תוך שהוא היה מודע לסיכון שבמעשיו אך התעלם ממנו. כמו כן, הנאשם פגע במעשיו בסימני מסחר מוגנים, שההגנה עליהם הייתה חשובה מאוד ברמה הבינלאומית. על כן, התביעה ביקשה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל, קנס ומאסר על תנאי.
מנגד, הנאשם הדגיש את נסיבות חייו האישיות, שלא היו קלות. לטענתו, הוא ביצע את העבירות בעקבות הלחץ הכלכלי בו היה שרוי לאחר שנכנע לפיתוי הכספי שהיה טמון במעשיו. זאת ועוד, מעשיו לא פגעו בבריאות הציבור בפועל ולא הוכח קיומו של סיכון בריאותי כתוצאה מנטילת התרופות ששווקו על ידי הנאשם. כמו כן, הלה נטל אחריות למעשיו, הביע חרטה ושילם פיצוי כספי ליצרנית ה"ויאגרה" בעקבות הפרת סימן המסחר.
גזר הדין
השופט פסק שלנוכח נסיבות המקרה, היה ראוי להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל. השופט הדגיש שבמעשיו של הנאשם היה גלום סיכון רב לבריאות הציבור, שהתעצם לנוכח כמות הכדורים אותם הוא החזיק בביתו. כמות רבה זו לימדה על אפשרות לפגיעה באוכלוסיה רחבה יותר ופוטנציאל לתפוצה רחבת היקף. השופט הדגיש שהתביעה הוכיחה קיומו של סיכון זה באמצעות חוות דעת מומחה שניתנה בנושא ועל ידי הודאת הנאשם עצמו, שהכיר בחומרה שבמעשיו.
שיקול נוסף שנזקף לחובתו של הנאשם היה הקלות היחסית של ביצוע העבירה אל מול הקושי באכיפתה והרווח הכלכלי הניכר מהמעשים. כמו כן, הצורך להגן על הסימן המסחרי הרשום ועל המשך פיתוח תרופות מקוריות, חייבו ענישה קשה שהיה בה כדי להרתיע מפני הישנות המעשים. מנגד, נסיבותיו האישיות של הנאשם, העובדה שהוא הודה במעשים ונטל עליהם אחריות שימשו כשיקולים לקולא. כך גם מהות העבירה בה הוא הורשע, הפיצוי הכספי ששולם לחברת התרופות וממצאי תסקיר שירות המבחן בעניינו.
השופט קבע שבשיקולים אלו היה בכדי להשפיע על חומרת העונש, אך לא בכדי לדחוק את האינטרס הציבורי שחייב הטלת מאסר בפועל לצרכי הרתעה והגנה על האוכלוסייה כולה. לבסוף, השופט השית על הנאשם 3 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי ותשלום קנס בסך 20,000 ₪.
.JPG)
