בשורה של פסקי דין, בית המשפט העליון קבע שעובד ציבור הלוקח שוחד תמורת ביצוע פעולה הקשורה בתפקידו, הרי שיש להשית עליו עונש מאסר בפועל. זאת מאחר והשיקול המרכזי בקביעת גזר הדין בגין עבירת השוחד הוא הרתעת עובדי ציבור נוספים מפני ביצוע עבירות דומות. הרתעה זו ניתן להשיג רק באמצעות ענישה משמעותית בדמות עונש מאסר בפועל. דוגמא לכך, בפסק הדין הבא.
יש לך שאלה?
פורום כתב אישום
פורום רישום פלילי
פורום מעצר
פורום פלילי
במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהורשע על פי הודאתו בביצוע שלוש עבירות שוחד. על פי עובדות כתב האישום, בעת ביצוע העבירות הנאשם שימש כמתנדב בתחנת משטרה בארץ. במסגרת תפקידו, הוא נחשף למידע אודות עצורים בתחנה, מקום מגוריהם והחשדות נגדם. בכתב האישום נאמר שהנאשם נהג להגיע לבית העצור או למשפחתו ולהציע עזרה בסגירת התיק נגד החשוד, או הקלה בעונש, תמורת תשלום סכום כסף בשיעור מסוים. כלומר, בהיותו עובד ציבור, הנאשם לקח כסף תמורת ביצוע פעולה שהייתה קשורה בתפקידו.
תסקיר שירות המבחן
מתסקיר המבחן שניתן בעניינו של הנאשם עלה שהוא נפגע בעבר בתאונת עבודה בעקבותיה יכולתו התפקודית נפגעה קשות. על כן, הוא חי מקצבת הכנסה ומצבו הכלכלי היה קשה. יש לציין שהנאשם הודה בפני קצין המבחן בביצוע העבירות שיוחסו לו, הביע צער וחרטה ונטל אחריות על מעשיו. אולם, הוא הכחיש שפעל על רקע מניע כלכלי. לאור נסיבות המקרה, שירות המבחן המליץ להשית על הנאשם עונש של מאסר מותנה בלבד.
לטענת המאשימה, העונש בתיק זה נדרש לבטא יחס הולם בין חומרת העבירה, שבוצעה בתכנון ובשיטתיות, לרמת הענישה. עוד נטען שכלל, מרבית הנאשמים בעבירות השוחד הינם עובדי ציבור נעדרי עבר פלילי שניצלו מעמדם ואת האמון שניתן בהם על מנת לבצע את העבירות ולא להיתפס. על כן, ראוי להשית עונש חמור על עבירות השוחד. לבסוף, המאשימה ביקשה להשית על הנאשם עונש ממושך של מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי.
מנגד, הסנגור ביקש להדגיש את עברו הנקי של מרשו, את חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות ועד ניהול ההליכים השיפוטיים ואת חרטת הנאשם. כמו כן, נטען ששליחת הנאשם למאסר בפועל הייתה עלולה לפגוע בבני משפחתו ובפרט בילדיו הקטינים. על כן, הסנגור ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשם עונש מאסר על תנאי.
חומרתה של עבירת השוחד
בפתח הדיון אודות גזר הדין, השופטת הדגישה שהעבירה אותה הנאשם ביצע הוכרה כחמורה הן על ידי בתי המשפט והן על ידי המחוקק, שקבע לצידה עונש מאסר מרבי של שבע שנים. זאת מאחר והעבירה פוגעת באמון הציבור ברשויות החוק והשלטון ובבסיסו של משטר חברתי צודק. על כן, בית המשפט העליון קבע שיש להתייחס בחומרה יתרה כלפי מקבלי השוחד ולהשית עליהם עונש מרתיע של מאסר בפועל.
מן הכלל אל הפרט
במקרה דנן, הנאשם ביצע את העבירות בהיותו מתנדב במשטרה, עת ניתן בו אמון הציבור והוא היה מופקד על שמירת החוק והסדר. בפועל, הנאשם פגע במעשיו באמון הציבור והכתים את שמם הטוב של עובדי הציבור, והשוטרים בפרט. לא זו אף זו, הודגש שהנאשם יזם את העבירה, תכנן אותה וביצע אותה יותר מפעם אחת. ברי, שלא היה ניתן לומר שהייתה זו מעידה חד פעמית. לאור האמור לעיל, השופטת קבעה שלא היה מנוס מהשתת עונש משמעותי של מאסר בפועל על הנאשם. זאת למרות חלוף הזמן ממועדי ביצוע העבירות והמלצת שירות המבחן. בסופו של דבר, הנאשם נידון ל-9 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ותשלום קנס בסך 10,000 ₪.
