התובעת נחבלה קשות ברגליה במהלך מנוסתה מפני הכלב.

כלב הוא אחת מחיות המחמד האהובות ביותר (כידוע, הכלב הוא "חברו הטוב ביותר של האדם"). עם זאת, התרחשו לא מעט מקרים שבהם כלב תקף אדם - בין אם את בעליו ובין אם אנשים זרים. פעמים רבות, כלב מתנפל על מי מבני הבית בו הוא מתגורר (לרוב על ילדים) ומסב נזקים בדרגות חומרה שונות - הלך מפציעות שטחיות קלות ועד לפגיעות חמורות המסכנות את חיי האדם ודורשות אשפוז בבית חולים וניתוחים שונים. בהיסטוריה מוכרים גם מקרים בהם כלב התנפל על אדם וגרם למותו.

יש לכם שאלה?

פורום סכסוכי שכנים
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
פורום בתים משותפים | תביעות למפקחת

אישה הגישה תביעה נגד אנשים שהם בעליו של כלב. לטענתה, הכלב עמד מחוץ לדירת הנתבעים לאורך כל היום והלילה מבלי שהוא קשור אל הדירה ומבלי שיש מחסום על פיו. התובעת הוסיפה כי כלל דיירי הבניין ובכללם התובעת, נאלצו לחלוף על פני הכלב ולידו בעת יוצאים מהדירות או נכנסים אליהן. התובעת טענה כי בכל פעם שדייר מדיירי הבניין עבר ליד הכלב, הוא נבח ואפילו לפעמים תקף אותם. לכן היא טענה כי הייתה צריכה לבקש בכל פעם מהנתבעים להכניס את הכלב לדירה, כדי שתוכל לעבור שם.

לפעמים, לדברי התובעת, היא נאלצה לחכות זמן רק עד שהבעלים (הנתבעים) יואילו בטובם לקחת את הכלב. ביום נשוא התובענה, התובעת טענה כי היא ירדה במדרגות הבניין וביקשה מאחת מהנתבעים להכניס את הכלב לביתה. הנתבעת עשתה כן אך השאירה את דלת הדירה פתוחה והכלב יצא ממנה והתנפל על התובעת. התובעת החלה לברוח מהכלב במדרגות, כשהוא המשיך לרדוף אחריה ובמהלך הבריחה היא נפלה במדרגות, דבר שגרם נזק חמור מאוד לרגליה. הנתבעים מאידך הכחישו את כלל טענות התובעת וטענו כי הכלב לא היה מחוץ לדירתם והתובעת לא ביקשה מהם להכניס את הכלב לדירתם.

נזקי גוף בגין תקיפת כלב, מהי עמדת המשפט?

בית המשפט בחן את סעיפים 41א ו-41ב לפקודת הנזיקין הנוגע לנזק שנגרם על ידי כלב. לפי סעיפים אלו, בעליו של כלב נושא באחריות מוחלטת לנזקים לגוף אשר גרם הכלב. כלומר, אין זה משנה אם היה מודע לסיכון לגרימת הנזק על ידי כלבו או אם התרשל בשמירה על הכלב - אם נגרם נזק, עליו לפצות את הניזוק בכל מקרה.

האחריות היא לכל נזק גוף שנגרם על ידי הכלב - אך לא בהכרח נזק שנגרם תוך תוקפנות של הכלב כמו נשיכה או תקיפה פיזית של הניזוק. כלומר, גם נזקים אשר נגרמים בשל פחד שגרם הכלב לניזוק (כגון נפילה או התעלפות בשל הפחד), הם נזקים שעל בעליו של הכלב לשאת באחריות להם.

לפי מבחן האדם הסביר (מבחן אובייקטיבי), בעלים סביר נושא באחריות לוודא שהכלב קשור ושלא תהיה לו האפשרות לתקוף כל אדם. אם לא עשה כן - תוטל עליו החובה לפצות את הניזוק. בית המשפט עמד על תכלית החוק שהיא הטבה עם אנשים הנפגעים מתוקפנות של כלבים, והרחבת אחריותם של בעלי הכלבים לנזקים שכלביהם מסבים. אבל, האחריות לא תוטל על בעלי הכלב בכל מקרה. אם ייווכח שלבעלים עומדת אחת מההגנות הקבועות בסעיף 41ב לפקודת הנזיקין - בית המשפט יפטור אותו מאחריות. הנטל להוכחת תחולתה של הגנה כלשהי לטובת הנתבע, רובץ על כתפיו.

האם הנכות נגרמה בגלל תקיפת הכלב?

במקרה דנן הוכח כי מהנפילה נגרמה לתובעת נכות שיעור של 8.5%. בין הצדדים ניטשה מחלוקת ביחס לשאלה האם הנכות נגרמה בשל הכלב. בית המשפט ציין, כי במקרה דנן, הנתבעים הודו שמדי פעם הכלב שהה מחוץ לדירתם מבלי שהיה קשור עם רצועה ומחסום פה. בעדותם בבית המשפט הודו, כי בעבר התובעת ביקשה מהם להכניס את הכלב לביתם. גם בדברי התובעת בעדותה נמצאו מספר אי דיוקים ואי התאמות בהשוואה לכתב טענותיה.

בית המשפט הדגיש כי עדות התובעת היא עדות יחידה ואין לה תימוכין בעדויות נוספות. לכן, מבחינת דיני הראיות כדי שבית המשפט יכריע לטובתה בהסתמך על עדותה בלבד נדרשים טיעונים מיוחדים (סעיף 54(2) לפקודת הראיות) עליהם בית המשפט אמור לעמוד בפסק דינו. העובדה שהיו אי התאמות בגרסאות הנתבעים אין בה כדי להוות סיבה לקבלת תביעה המתבססת על עדות יחידה. במקרה דנן, אין לתת אמון בעדותה היחידה של התובעת בשל הסתירות הרבות בין גרסאותיה ולכן נדחתה התביעה.