מעשי אינוס ומעשה סדום, תקיפה, כליאת שווא ואיומים כלפי אשתו

בעבר, חוק העונשין לא הכיר בבעל שכופה על אשתו קיום יחסי מין כמי שמבצע את עבירת האינוס. כיום, המצב שונה והחוק והפסיקה מכירים בכך שאונס יכול להתבצע בין בעל לאישה. מעשה זה נתפס כחמור ביותר והוא מהווה חלק מתמונה עגומה של אלימות במשפחה ולכן, העונש שמוטל בגינו הינו כבד. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לכם שאלה?
פורום עבירות מין
פורום כתב אישום
פורום רישום פלילי

במקרה דנן, נגזר דינו של נאשם שהורשע בביצוע מעשי אינוס באשתו, כליאת שווא, תקיפת בת זוג, איומים, מעשה סדום והדחה בחקירה. הכרעת הדין ניתנה בנובמבר 2003 והדיון בעניין גזר הדין נקבע למספר ימים לאחר מכן. אולם, הנאשם לא התייצב למשפטו ובמהלך שנת 2004, הוצא נגדו צו מעצר וההליכים הותלו. רק באפריל 2008, הנאשם נתפס והוגשה בקשה לחידוש התהליכים המשפטיים בעניינו. על כן, גזר הדין ניתן שנים רבות לאחר ההרשעה.

טיעוני הצדדים

התביעה הדגישה את חומרת מעשיו של הנאשם ואת מסכת העבירות הקשה בה הורשע. נטען שמסכת זו כללה אלימות, אכזריות, קיום יחסי מין בכפייה והתייחסות למתלוננת שהייתה דאז בת זוגתו כרכושו הפרטי, תוך כליאתה בבית ופגיעה בחירותה. לא זו אף זו, מסכת האירועים נמשכה לאורך זמן רב. כמו כן, הנאשם בחר להימלט מעונש ובמעשיו הביע זלזול כלפי בית המשפט, שלאחר הכרעת הדין הותיר את שחרורו למעצר בית. לטענת התביעה, לא היו סיבות שהצדיקו הקלה עם הנאשם ולכן היה ראוי להטיל עליו עונש מאסר בפועל למשך שנים ארוכות.

מנגד, הסנגור טען שהמעשים המיניים נעשו בהסכמה ולכן לא היה מקום להרשיע את הנאשם באונס. יש לציין שטענה זו הועלתה כבר בהכרעת הדין, אך נדחתה בבית המשפט. בנוסף, בית המשפט התבקש להתחשב בעובדה שהנאשם והמתלוננת לא חיו עוד יחדיו ובמשך כל השנים בהם הראשון נמלט מהדין, הוא לא ביצע עבירות נוספות ואף לא עזב את הארץ. לטענת הסנגור, היה ניתן לאתר את הנאשם, שגר יחד עם המתלוננת חלק מהזמן. לבסוף, נטען שהעונש הראוי היה 3 שנות מאסר, בדומה למקרה שהתרחש בנסיבות דומות.

הנאשם ביקש גם הוא לומר את דברו והודה בכך שעשה טעות עת ברח. הוא ביקש להמשיך לתמוך בבנו הקטין, שהתגורר יחד עם המתלוננת וביקש סליחה "אם עשה משהו רע".

גזר הדין

בפתח הדיון הודגש שלא היה צורך להכביר במילים אודות חומרת מעשיו של הנאשם, אשר פגע בגופה וכבודה של המתלוננת והתייחס אליה כאל רכושו. נטען שמעשיו של הנאשם שללו מהמתלוננת את האוטונומיה שלה ופגעו בתחושת הערך העצמי אותה היא חשה. במקרים דומים שנידונו בפסיקה, המגמה הייתה השתת עונשי מאסר של שנים רבות, במטרה לבטא את סלידת הנפש מהעבירות ולהרתיע מפני ביצוען בשנית. יחד עם זאת, הודגש שהענישה היא אינדיבידואלית ויש לשקול נסיבות כל מקרה ומקרה.

באשר למקרה זה, לא נמצאו נימוקים שעמדו לזכותו של הנאשם. שכן, גם אם עברו של הנאשם לא היה מכביד, הוא גם לא היה נקי לחלוטין לאחר שבשנת 1999 הוא הורשע בעבירות סמים. בנוסף, בקשת הסליחה של הנאשם מהמתלוננת לא עלתה לכדי הבעת חרטה על המעשים. לא זו אף זו, הרי שהנאשם ברח מאימת הדין ונתפס כעבור 4 שנים, במהלכן לא היסס לכפות עצמו על המתלוננת בשנית. לאור האמור לעיל, הוחלט שלא להקל עם הנאשם ולהשית עליו 9 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי.