אחריות נזיקית של משטרת ישראל להרצחו של תינוק ופיצוי

פסק הדין מדבר על תינוק בן חודשיים שנרצח בידי אביו. האב היה מתעלל ומכה את אימו של התינוק באופן קבוע. באחת הפעמים, כוח משטרה, שכלל שוטר ושוטרת, הגיע לביתם של בני הזוג, לאחר שהשכנים הזעיקו עזרה. במהלך הניסיון לעצור את האב ולהביאו לתחנת המשטרה, התפתחה קטטה בין הגבר לשוטר. האב הצליח לחמוק מהשוטר, לאחוז בבנו הקטן ולזרוק אותו מהמרפסת. השוטר שהיה במקום לא הצליח לעשות דבר על מנת למנוע את המעשה. האב הורשע ברצח בכוונה תחילה ונידון למאסר עולם.

האם, העיזבון ואחי המנוח, הגישו תביעה כנגד המשטרה בגין רשלנות וזאת משום ש"נשלח כוח לא מיומן למקום וכן בטענה כי "לא בוצע באב נוהל מעצר חשוד ולא ננקטו האמצעים הנדרשים על מנת לעצור את מעשיו".

הדיון המשפטי

השופטת קבעה כי התביעה צודקת והמשטרה התרשלה בביצוע תפקידה. בפסק הדין נקבע כי המשטרה התרשלה בשני מישורים במהלך האירוע – הן במישור ההערכות ושליחת הכוח, והן במישור ההתנהלות במהלך האירוע.

ההערכות – השוטרת שנשלחה הייתה חדשה במשטרה ובלתי מיומנת במקרים קשים כאלו של אלימות במשפחה. עקב כך, במהלך כל האירוע, היא לא סייעה לשוטר והייתה פסיבית. למעשה, במהלך כל האירוע, השוטר היה לבדו מול עבריין אלים. השופטת קבעה כי סטנדרט הפעולה של שוטר שונה משל אדם רגיל עקב תפקידו המיוחד. לכן, דרך ההתמודדות של השוטרת עם המקרה, על אף שהוא מקרה קשה, הייתה מתחת לתפקוד המצופה משוטר במילוי תפקידו. המשטרה סטתה מרמת הזהירות הנדרשת בכך ששלחה כוח לא מיומן, ולכן היא אחראית כלפי התובעים.

ההתנהלות במהלך האירוע – המשטרה התרשלה בכך שלא בוצע נוהל מעצר חשוד לאב על אף מסוכנותו. בדיקת השתלשלות העניינים הראתה כי הייתה רשלנות וקלות דעת מצד השוטר בדרך הטיפול באירוע. השופטת ציינה כי היה על השוטר לעצור את האב ישר עם הגיעו לבית, וזאת מאחר והיו ראיות ברורות לאלימות שנקט כלפי אשתו. במקום זאת, השופטת מתחה ביקורת על השוטר שאפשר לאב להסתובב חופשי בבית. בנסיבות שנוצרו, נקבע כי היה על השוטר להגביל את חירותו של האב באופן מיידי, על ידי מעצר או עיכוב. לאחר מכן, בעת שהאב אחז בתינוק וביקש לזורקו, השוטר לא פעל כנדרש ולא ניסה להשתלט על האב. השוטר לא הצליח להסביר במהלך חקירתו מדוע נמנע מלהשתלט על האב. השופטת ציינה כי למעשה החשש מפני האב שיתק אותו בשעת מעשה. "גם לאחר הפגיעה בתינוק, נקלע השוטר למצוקה נפשית קשה ולא הגיש עזרה ראשונה לתינוק, כפי המצופה מאדם בתפקידו", קבעה השופטת. השופטת ביקרה גם את ההחלטה של השוטר שלא להשתמש בנשק כלפי האב.

השופטת בדקה אם התקיימו יסודות עוולת הרשלנות במקרה זה:

"ברור שהמשטרה חבה בחובת זהירות מושגית כלפי האזרחים במדינה. כמו כן ברור הוא כי במקרה זה חלה חובת זהירות קונקרטית כלפי הנוכחים באירוע, שהרי מתפקיד השוטרים המגיעים למקום האירוע הוא לדאוג לשלומם של הנוכחים", קבעה השופטת. מהו סטנדרט ההתנהגות הנדרש במצב זה? הפסיקה קבעה כי סטנדרט התנהגות שנקבע בחוק מלמד על רמת הזהירות הנדרשת. מאחר והחוק מקנה לשוטר סמכויות מעצר במקרים כגון אלו, העובדה שהשוטר לא נקט במעשים הנדרשים, עלתה כדי התנהגות רשלנית.

המשטרה טענה להגנתה כי לא היה קשר סיבתי משפטי בין מעשה השוטר לבין הפגיעה בתינוק מאחר ולא היה ניתן לצפות את מעשיו של האב. השופטת דחתה טענה זו וקבעה שהיה צריך לצפות שהאב יסכן את חייו של אחד מהנוכחים, עוד בשלב הראשון של האירוע. השופטת הביאה גם את אמירתו של בית המשפט העליון, לפיה, במקרים של סיכון חיי אדם, יש להרחיב את הגדרת הצפיות הנורמטיבית. דהיינו, גם שימוש ב"מבחן הסיכון" שנקבע בפסיקה, היה צריך להביא למסקנה שהתקיים בנדון דידן קשר סיבתי משפטי. התוצאה של מות התינוק הייתה בתחום הסיכון שיצרה ההתנהגות הרשלנית של המשטרה.

האם היה אשם תורם מצד התובעים במקרה שלפנינו?

בית המשפט מצא גם אשם אשר רבץ לפתחם של התובעים. נקבע כי התובעת לא דיווחה במשך שנים על האלימות הקשה של האב, ובשעת האירוע לא יידעה את השוטרים על הימצאותו של התינוק בסלון הבית. עם זאת, השופטת קבעה כי מחדליה אלו לא עלו כדי אשם תורם. האישה הייתה נתונה במצוקה עקב החשש לחייה, ועל כן ניתן להניח שהיא לא הייתה יכולה לחשוב בצורה שקולה וצלולה על מעשיה.

סיכום

המשטרה חבה בעוולת הרשלנות בגין פעולותיה במקרה זה. השופטת קבעה כי לא ניתן לכלול בסכום הפיצויים את ראש הנזק של "נזק נפשי" מאחר והתובעים לא הוכיחו את קיומו והיקפו של נזק זה. ההלכה הרווחת בנושא היא שיש להראות נזק נפשי של ממש העולה כדי נכות, וזה לא הוכח במקרה שלפנינו. השופטת קבעה פיצויים בגין ראשי הנזק הבאים: קיצור תוחלת החיים של התינוק ופיצוי בגין השנים האבודות (אובדן כושר השתכרות). בסך הכול, הגיע סכום הפיצוי אותו תשלם המשטרה לעיזבון ליותר ממיליון שקלים.