לכל אסיר שמרצה מאסרו מוקנות זכויות בסיסיות כגון אוכל, שתייה, קורת גג, טיפול רפואי, ייצוג משפטי ועוד. במקביל, לאסיר מוענקות זכויות נוספות כגון חופשה, חינוך, ביקורי משפחה, התייחדות וכד'. זכויות אלו מוגדרות כטובות הנאה. הענקתן כפופה לנוהלי שירות בתי הסוהר ולשיקול דעתו של האחראי להענקתן. דוגמא לבקשה של אסיר להענקת אחת מטובות ההנאה ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
פורום פלילי
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט עתירה של אסיר להתיר לו לצאת לאירוע בר המצווה של בנו, שעתיד היה להתקיים ביום שלמחרת. העתירה הוגשה מכוח סעיף 62א' לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב – 1971. יש לציין שבקשתו של העותר נידונה ראשית בפני שירות בתי הסוהר המשיב, אשר דחה אותה, ועל כן הוגשה העתירה דנן.
החלטת שירות בתי הסוהר - סבירה
גזר דינו של העותר ניתן ביולי 2008 ובמסגרתו, הושתו על הראשון 17 חודשי מאסר בפועל, לאחר שהוא הורשע על פי הודאתו בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע וסיוע להצתה וחבלה ברכב במזיד. קשירת הקשר נעשתה על מנת לפגוע בקצין מודיעין בתחנת משטרה בארץ והרכב שהוצת היה של אם הקצין.
בתחילה, המשיב החליט לקבל את בקשת העותר לשחרורו לרגל האירוע המשפחתי. אולם, הוא שינה את דעתו והחליט לדחות את הבקשה בעקבות עמדת משטרת ישראל בנידון, שהצביעה על סכנה ממשית לביטחון הציבור באם העותר ישוחרר. בנוסף, המשטרה הצביעה על סכנה לשלום העותר עצמו בעקבות מעורבותו בסכסוך בין עבריינים, שחלקם היו משוחררים אותה עת.
בדיון דנן, השופטת ציינה שלא היה זה מתפקידה להחליף את שיקול הדעת של שירות בתי הסוהר, אלא לבחון את סבירות ההחלטה שהתקבלה. בנסיבות מקרה זה, נקבע שההחלטה הייתה סבירה. שכן, ההחלטה שלא לקבל את בקשת השחרור התבססה על חומר מודיעיני רב ממנו ניתן היה ללמוד על הסכנה שנשקפה לעותר ולציבור במידה שישוחרר.
כמו כן, השופטת קבעה שהעלויות שהיו כרוכות בהסדרי הליווי לעותר היו גבוהות, ולא הייתה הצדקה להטילן על המדינה. זאת בפרט כאשר המשיב הסכים לקיים את האירוע המשפחתי בחצרו, כך שלא היה חשש שהעותר יפסיד את חגיגת בר המצווה של בנו. לאור האמור לעיל, השופטת קבעה שבהחלטת המשיב לא היה חוסר סבירות שהצדיק את התערבות בית המשפט ולכן העתירה נדחתה.
.JPG)
