תופעת הסכינאות הפכה זה מכבר למכת מדינה וידיעות אודות שימוש בסכין כאמצעי ליישוב ויכוחים וסכסוכים, הפכו לנפוצות. במרבית המקרים הללו, התוצאה הינה טראגית ואחד מהמעורבים מוצא את מותו כתוצאה מהשימוש בסכין. דוגמא גזר דין בעקבות מקרה מעין זה ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
פורום כתב אישום
פורום רישום פלילי
פורום מעצר
פורום פלילי
במקרה זה, נגזר עונשו של נאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירת ההריגה. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם ישב ביום ה-3.8.06 באחד מבתי קפה באור עקיבא, יחד עם אדם נוסף. בשעות הלילה המאוחרות, הנאשם החל בויכוח עם המנוח. במהלכו, הנאשם הציע למנוח ללבן את חילוקי הדעות ברכבו, שחנה באזור. כאשר השניים הגיעו לרכב, הנאשם התיישב במושב הנהג, והמנוח התיישב לצדו. אז, המנוח שלח ידו לכיוון כיס מכנסיו ובתגובה, הנאשם הוציא מתא הדלת הסמוכה סכין ודקר את הראשון 2 דקירות בבית החזה. המנוח ניסה להגן על עצמו. אולם, אחת מהדקירות הייתה בבית החזה וכתוצאה ממנה, הוא נפטר.
לאחר הרשעת הנאשם וטרם גזירת העונש, שירות המבחן התבקש להכין תסקיר. ממסמך זה עלה שהנאשם דקר את המנוח לאחר שחשש שהלה יתקוף אותו. עוד נטען שהנאשם הביע חרטה על המעשה וחש אשם שגרם למותו של אחר. יש לציין שקצינת המבחן התרשמה שהנאשם התקשה לשאת באחריות על החלקים התוקפניים באישיותו. עם זאת, נוכח הצהרת הנאשם אודות העובדה שהוא ניהל חיים נורמטיביים, נמנע מצריכת אלכוהול ולא חבר לגורמים עבריינים, קצינת המבחן לא נתנה המלצה טיפולית בעניינו.
טיעוני הצדדים לעונש
לטענת המאשימה, היה על בית המשפט להשית עונש חמור על הנאשם, על מנת לשקף את החומרה שבקיפוח חיי אדם בעקבות ויכוח חסר חשיבות. עוד נטען שנסיבות המקרה לימדו על מסוכנותו של הנאשם, שדקר את המנוח למוות על בסיס הנחה שגויה לפיה האחרון התכוון לתקוף אותו. על כן, המאשימה ביקשה למצות את הדין עם הנאשם ולגזור עליו עונש מאסר מקסימאלי.
מנגד, הסנגור טען שהנאשם היה אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, בעל משפחה ואב לשני ילדים שחש תחושת כאב ואשמה מאז קרות הרצח. בנוסף, הנאשם הביע חרטה על מעשיו והיה מוכן לפצות את משפחת המנוח. על כן, הסנגור ביקש להקל בעונשו של הנאשם.
דיון והכרעה
בפתח הדיון, השופט ציין שנסיבות מקרה זה לא היו חריגות בנוף המשפטי. כלומר, תופעת הסכינאות שבה אדם משתמש בסכין לצורך יישוב סכסוך ובסופו של דבר, גורם למות האחר, הייתה נפוצה. עוד נטען שחרף כל האמירות בגנותה של תופעת הסכינאות, נאשמים נטו להכות על חטא לאחר נטילת חיי הזולת וטרם מיצוי הדין עמם. במקרים אלו, היה ניתן למצוא גזרי דין חמורים יותר וחמורים פחות. אולם, הודגש שבכל מקרה הענישה הייתה אישית ובית המשפט בחן את נסיבותיו הספציפיות של הנאשם שעמד לדין.
בנסיבות מקרה זה, הרי שהנאשם הביא למות המנוח לאחר שבין השניים התפתח ויכוח אקראי, שהמשכו היה בתנועת יד של האחרון לעבר כיס מכנסיו וסופו היה בשליפת סכין ודקירות. נסיבות אלו נזקפו לחובת הנאשם. מנגד, הלה הביע חרטה, נטל אחריות למיוחס לו והביע מוכנות לפצות את משפחת המנוח בסך 70,000 ₪. עובדות אלו עמדו לזכותו הנאשם. בית המשפט איזן בין שיקולים אלו ובסופו של דבר, השית על הנאשם 16 שנות מאסר, מתוכן 14 בפועל והיתרה על תנאי.
