על פי ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון, יש להעניש נאשמים בעבירות מין שקורבנותיהם קטינים באופן שיהא בענישה בכדי להעביר מסר לציבור ולקורבן. המסר הוא הגנה על נפשם וגופם של הקטינים, שהינם חסרי ישע ונתונים להשפעה בקלות יתרה, בפרט על ידי קרוביהם – בני משפחה וחברים. שכן, בהם הקטינים נוטים לתת אמון. דוגמא ליישום עקרון זה בעת מתן גזר הדין, להלן.
יש לכם שאלה?
פורום עבירות מין
פורום כתב אישום
פורום רישום פלילי
פורום מעצר
פורום פלילי
על פי עובדות כתב האישום, במועד ביצוע העבירה הנאשם היה בן זוגה לחיים של בת דודתה של אם המתלוננת. בתקופה שבין חודש יוני 2005 לחודש אוגוסט של אותה שנה, הנאשם ביצע בקטינה מעשים מגונים, בשלוש הזדמנויות שונות: ביוני 2005, הנאשם הציע למתלוננת לעשות לה "נעים" בגב, כאשר היא הייתה בביתו. הנאשם ביקש מהמתלוננת לשבת עליה, ועיסה את גבה תוך חיכוך ישבנו בישבנה, בעודו לבוש בתחתונים בלבד.
בחודש אוגוסט 2005, המתלוננת לנה בבית הנאשם, והלה ביקש ממנה להראות לו את טבורה. המתלוננת הרימה חולצתה והנאשם החל ללטף אותה באזור החזה והישבן ולנשק אותה בחזה מעל חולצתה, ללא הסכמתה. המתלוננת ביקשה מהנאשם לחדול ממעשיו והוא עזב את החדר. אולם, למחרת, הוא נכנס בשנית לחדרה והחל לנשק אותה על צווארה וללטף אותה בחזה ובבטן, מעל הבגדים, ללא הסכמתה. במסגרת עסקת טיעון שנחתמה בין הצדדים, הנאשם הודה במעשים שיוחסו לו – ביצוע מעשים מגונים בקטינה, והורשע.
התובעת ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר משמעותי, לאור החומרה שהייתה טבועה במעשיו. מנגד, הסנגור טען שמעשי הנאשם נשקו לרף התחתון של העבירות בהן הוא הורשע והעונש הראוי בגינן היה עבודות שירות בלבד. יש לציין שהנאשם הוערך כבעל רמת מסוכנות מינית נמוכה.
שיקולי הקולא
על מנת לגזור את העונש, השופטת נדרשה לאזן בין שיקולי הקולא והחומרא בעניינו של הנאשם. שיקולי הקולא שנזקפו לזכותו היו כדלקמן: עברו הנקי והיותו אזרח נורמטיבי, ששירת בצבא שירות סדיר מלא ובשירות המילואים; היותו שותף בעסק משפחתי לגידול ירקות ושיווקם; בעיותיו הבריאותיות והעובדה שהוא הודה בביצוע המעשים ובכך חסך זמן שיפוטי יקר, לרבות את עדות המתלוננת בבית המשפט.
כמו כן, הודגש שהנאשם הביע חרטה והסכמה לפצות את המתלוננת בסך 80 אלף ₪, אותם הפקיד כבר בקופת בית המשפט. צוין שסכום זה היה גבוה ובלתי שגרתי, שנועד לאפשר למתלוננת לפנות לאנשי מקצוע שיטפלו בה בעקבות הטראומה שנגרמה לה. יתרה מזאת, הנאשם אמנם שלח ידיו לגופה של המתלוננת, אך לא הוריד את בגדיה ולכן, מעשיו נשקו לגבול התחתון של העבירות בהן הורשע. בנוסף, רמת מסוכנותו המינית הוערכה כנמוכה.
שיקולי החומרא
השופטת הדגישה שמול שיקולים אלו, עמדו מעשיו הבוטים של הנאשם, אשר ניצל את אמון המתלוננת בו ואת קרבתו אליה, על מנת לבצע בה את זממו. יתרה מזאת, המתלוננת הייתה קטינה אותה עת ולא הייתה יכולה לעמוד נגדו. צוין שמעשיו של הנאשם חזרו על עצמם מספר פעמים, חרף היותו מודע למצוקת הקטינה ולנזק שגרם לה וכתוצאה מכך, האחרונה נפגעה קשות.
לבסוף, הודגש שמטרת הענישה הייתה לבטא את שאת הנפש ממעשיו של הנאשם, ולהרתיע אחרים כדוגמתו מפני ביצוע המעשים. לפיכך, על סמך כל השיקולים שפורטו לעיל והאיזון שביניהם, הושתו על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-8 חודשי מאסר לריצוי על תנאי. בנוסף, הוא חויב לפצות את המתלוננת בפיצוי בסך 80 אלף ₪, שכאמור, הופקד כבר בקופת בית המשפט.
.JPG)
