על פי ההלכה הפסוקה, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, פרט למקרים חריגים. זאת מאחר ורק הערכאה הדיונית מתרשמת מהעדים באופן בלתי אמצעי וישיר, תוך צפייה בהתנהגותם ושמיעת עדותם. בנוסף, לערכאה הדיונית בקיאות בחומר הראיות המהווה את הבסיס לניתוח מעמיק של העובדות. דוגמא ליישום הלכה זו, בפסק הדין הבא.
יש לכם שאלה?
פורום כתב אישום
פורום מעצר
פורום רישום פלילי
במקרה דנן, הוגש לבית המשפט ערעור על פסק דין בית משפט השלום במסגרתו המערער הורשע בביצוע עבירה של תקיפה סתם והוא חויב לשלם קנס בסך 3,000 ₪ לצד ריצוי 7 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי בסך 3,500 ₪ למתלונן. על פי פסק הדין של בית משפט קמא, המערער, שהיה באותה עת מנהל בית הספר בו המתלונן למד, שהה עם האחרון בחדר ובין השנים התפתח ויכוח. בשלב כלשהו, חברו של המתלונן ששהה בסמוך, נכנס לחדר והבחין בכיסאות הפוכים. בסמוך לכך, המערער התקשר למשטרה ובעקבות זאת, הגיעו למקום שוטר ומתנדב.
הויכוח בין המתלונן למערער היה באשר לשאלה מה התרחש בחדר בזמן בו השניים שהו לבדם. לטענת המתלונן, המערער זימן אותו לשיחה ולאחר מכן, החל להכות אותו ורק בעקבות כניסת צד ג' לחדר, הויכוח הופסק. מנגד, המערער טען שהמתלונן נכנס מיוזמתו לחדר והאשים אותו בכך שהתלונן עליו בגין פריצה לספרית בית הספר. בהמשך, נטען שהמתלונן זרק לעבר המערער כסאות ורק אז עזב את המקום.
בית משפט קמא קבע שגרסתו של המתלונן הייתה מהימנה יותר ונתמכה בעדותו של צד ג' שנכנס לחדר בעקבות הריב. עוד נקבע שהוכח מעבר לכל ספק סביר שהמערער הכה את המתלונן. על כן, המערער הורשע והושת עליו העונש שפורט לעיל. הודגש שמעשיו של המערער היו בעלי חומרה יתרה, נוכח תפקידו כאיש חינוך ועברו הפלילי.
טיעוני בעלי הדין
לטענת המערער, הקביעה לפיה אשמתו הוכחה מעבר לכל ספק סביר לא הייתה ראויה ונכונה והיה מקום לזכותו מחמת הספק. לשיטתו, הוא התלונן לראשונה על אלימות המתלונן נגדו ואף הציג ראיות שהעידו על חבלות שנגרמו לו כתוצאה מהתקיפה. עם זאת, בית המשפט התעלם מהן. בנוסף, נטען שהעדפת גרסתו של המתלונן וחברו הייתה שגויה ושעונשו היה חמור מידי לנוכח נסיבותיו האישיות וההשלכות הקשות על עתידו.
מנגד, המאשימה ביקשה לדחות את הערעור וטענה שבית משפט קמא ביסס מסקנותיו כראוי, לאחר ששמע את העדים והתרשם מהם. על כן, לא היה מקום להתערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים ומהימנות עדים. באשר לגזר הדין, נטען שבית משפט קמא הקל עם המערער ולא היו נסיבות שהצדיקו ביטול ההרשעה או שינוי העונש.
דחיית הערעור
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, השופטים החליטו על דחיית הערעור על כל חלקיו. הודגש שעיקר הטיעונים של המערער היו כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא וממצאי המהימנות. מאחר ולפי ההלכה המשפטית, ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות של הערכאה הראשונה, אלא אם ישנן נסיבות חריגות המצדיקות זאת כגון טעות מהותית בהחלטה, התעלמות מגורמים שהיה בהם על מנת לשנות את התוצאה או קביעת מסקנות מופרכות.
במקרה זה, נפסק שלא היו טעויות קשות, התעלמות מגורמים משמעותיים שהיו יכולים לשנות את התוצאה או נסיבות חריגות אחרות שהצדיקו התערבות של ערכאת הערעור. זאת בפרט לאחר שקביעות בית משפט קמא בעניינים העובדתיים התבססו על הליך של שמיעת ראיות והתרשמות ישירה מהעדים.
חומרת גזר הדין
באשר לערעור על גזר הדין, השופטים דחו גם אותו. נקבע שלאור נסיבות המקרה, בהן המערער היה מנהל בית ספר ומכוח תפקידו, נדרש לשמש דוגמא בשמירה על שלטון החוק ולהיות אחראי על הקטינים, ולמרות זאת ביצע עבירת אלימות כלפי תלמיד, הענישה שיקפה את חומרת המעשים ופגיעתם באינטרס הציבורי. לא זו אף זו, למערער היה עבר פלילי של ביצוע שתי עבירות אלימות, אך בית המשפט נמנע מהרשעתו בגינן. אולם, מששב המערער וביצע עבירה נוספת, לא הייתה כל להימנעות מהרשעה נוספת. לסיכום, הערעור נדחה.
.JPG)
