בספר החוקים ישנו מדרג של עבירות. חלקן חמורות יותר וחלקן פחות. עבירות הסמים הינן דוגמא לעבירות מהחמורות ביותר שבספר ולכך יש השפעה על מידת העונש של המורשעים בביצוען. להלן דוגמא לכך.


יש לכם שאלה?
פורום מעצר
פורום כתב אישום
פורום רישום פלילי
פורום פלילי

 

במקרה זה, הנאשמים הורשעו בביצוע עבירה של ייבוא סם מסוכן וכעת נגזר עונשם. על פי כתב האישום, בסוף חודש דצמבר 2007 אחד בשם "סבג" פנה לנאשם 2 בבקשה שישיג לו בלדר להעברת מזוודה מחוץ לישראל, תמורת סכום כסף נכבד. הנאשם 2 חשד שהמזוודה החילה סמים, אך עצם עיניו לאפשרות זו והציע לסבג את נאשם 1 כבלדר. הנאשם 1 נשכר למשימה, אך לא היה מודע לכך שהוא נדרש להעביר סמים מסוכנים. עם זאת, כאשר הוא קיבל את המזוודה אותה נדרש להעביר, עלה בו חשד שהיא החילה סם מסוכן. גם נאשם זה עצם עיניו לנוכח חשד זה.

 

הסדר טיעון


תחילה, הנאשמים כפרו בעובדות שיוחסו להם אך במסגרת הסדר טיעון שנחתם עמם, הם הודו במעשים. לעניין העונש, הצדדים הסכימו שהתביעה תעתור להטלת עונש של שלוש שנות מאסר בפועל על נאשם 1 וכן מאסר על תנאי. באשר לנאשם 2, התביעה התכוונה לעתור להטלת עונש של 40 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. מנגד, הוסכם שההגנה תהיה חופשית לעתור לעונשים כראות עיניה.


בעת שמיעת הטיעונים לעונש, המאשימה טענה שהסדר הטיעון איזן כראוי בין האינטרס הציבורי וחומרת מעשיהם של הנאשמים שנבעו מבצע כסף, לבין שיקולי הקולא. מנגד, ההגנה ביקשה להקל בעונשם של הנאשמים, אשר שיתפו פעולה עם רשויות החקירה ובכך שירתו את האינטרס הציבורי, הביעו חרטה על מעשיהם ונכונות להשתקם. עוד נטען ששני הנאשמים הורשעו למרות שלא היו מודעים לעסקת הסמים, אלא רק חשדו בה.


עצימת עיניים


לטענת ההגנה, אחד מהשיקולים שהצדיקו הקלה בעונש היה העובדה שהרשעת הנאשמים התקבלה חרף היעדר מודעותם להיותם חלק מתוכנית לייבוא סם מסוכן לישראל. השופט הדגיש שאמנם הנאשמים לא היו מודעים לכך, אך הם עצמו עיניים לנוכח העובדות ולפי חוק העונשין, הדבר שקול למודעות. קרי, די היה בכך שהנאשמים חשדו בדבר טיב ההתנהגות והנסיבות ונמנעו מלבררן, על מנת לראותם כמי שהיו בעלי מודעות ומחשבה פלילית, כפי שנדרש לצורך הרשעה. על כן, טענת ההגנה להקלה בעונש בשל עצימת העיניים, לא התקבלה.


שיקולים נוספים


זאת ועוד, הודגש ששיקול מרכזי נוסף בקביעת העונש בגין עבירות סמים היה הרתעה. שיקול זה בא לביטוי בדברי המחוקק שהביע דעתו ביחס לעונש הראוי למי שהורשע בעבירה של ייבוא סם מסוכן לארץ – קביעת עונש מאסר של עשרים שנים לצד עבירות מסחר בסמים. יש לציין שגם על פי ההלכה המשפטית, שיקול ההרתעה היה שיקול משמעותי בעת גזירת העונש בגין העבירה לעיל.


שיקולי ענישה נוספים שעמדו לנגד עיניו של השופט היו מידת המעורבות של הנאשמים בביצוע העסקה בפועל, מטרתם להפיק רווח כספי מכך, הסיכון שהיה גלום בסם אותו ייבואו והעובדה שלא הודו במעשיהם מיד לאחר שנתפסו, אלא רק לאחר שעסקת הטיעון נחתמה. מצד שני, לזכותם של הנאשמים נזקף גילם הצעיר, הסיכוי הנמוך שישובו לפשוע ושיתוף הפעולה עם רשויות החקירה. בסופו של דבר, הנאשם 1 נידון ל-28 חודשי מאסר בפועל ולארבעה חודשי מאסר על תנאי. הנאשם 2 נידון ל-32 חודשי מאסר בפועל וארבעה חודשי מאסר על תנאי.