הסדר טיעון או הסדר פשרה הוא הסכם אשר נערך במסגרת ההליך הפלילי, בין המאשימה, המדינה, לבין הנאשם. במסגרת ההסכם, הנאשם מודה באשמה מסוימת, ובתמורה התביעה מסירה האשמות אחרות אשר עמדו כנגד הנאשם.
היתרון המשמעותי בהסדר מסוג זה עבור רשויות התביעה והרשות השופטת הינו חיסכון בזמן שיפוט. המקרה שלפנינו מהווה דוגמא ליישום של הסדר טיעון באמצע המשפט אשר התנהל נגד הנאשמים.
יש לכם שאלה?
לפי כתב האישום, הנאשמים תכננו לחטוף ולכלוא את המתלונן, עד אשר יעביר להם כסף. המתלונן הגיע לדירת הנאשמים בבתי ים, כדי לבדוק את האפשרות לרכוש מאחד מהם מחשב נייד. כאשר המתלונן הגיע לדירה הנאשמים הטיחו בו כי הוא היה חייב להם סכום של כ-80,000$.
המתלונן הכחיש את החוב, אך לאור האיומים מצד הנאשמים הציע להתקשר לאביו בגרמניה. הנאשמים ביצעו את השיחה, ומסרו לאב כי בנו מוחזק בידיהם עד לתשלום החוב האמור.
לאחר זמן מה, הנאשמים החליטו להעביר את המתלונן לדירה אחרת. לצורך כך, הם הורידו את המתלונן לרחוב, הכניסוהו לרכב, והביאוהו לדירה בגבעתיים. בדירה זו הנאשמים התכוונו להשאיר את המתלונן, עד אשר אביו יגיע מגרמניה ויסדיר את החוב.
בנוסף, הנאשמים נטלו מן המתלונן את כרטיס האשראי שלו, וניסו למשוך באמצעותו כסף ממכשיר כספומט. כמו כן, הנאשמים תקפו את המתלונן באמצעות כיבוי סיגריה על ברכו, באגרופים, ואחד מהם ניסה להכותו עם בקבוק זכוכית.
לאחר כ-4 ימים, הנאשמים העבירו את המתלונן למבנה בכפר ליפתא, שבאזור ירושלים. הנאשמים בישרו למתלונן כי מאחר ושיקר להם במשך ארבעת הימים הללו, חובו על מ-80,000$ ל-320,000$.
לאחר פרק זמן נוסף, הנאשמים יצרו קשר עם אביו של המתלונן אשר הגיע לישראל, אספוהו ברכבם, והובילו אותו למבנה בו הוחזק בנו. לאחר שהגיעו למבנה, הנאשמים תקפו את האב, והוציאו מכיסו סכום של כ-5,000$ ו-500 יורו.
לאחר מסכת זו, המתלונן העביר לנאשמים את הסכום אשר דרשו באמצעות העברה בנקאית של 316,849$, מחשבון נאמנות אשר ניהל עבורו עורך דינו.
כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום אשר ייחס להם עבירות של חטיפה לשם סחיטה לפי סעיף 372 סיפא לחוק העונשין, כליאת שווא לפי סעיף 377 רישא לחוק העונשין, סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין, סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, ושוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין.
עם זאת, בטרם החלה פרשת ההגנה הצדדים הגיעו לפשרה לפיה עבירת החטיפה לשם סחיטה, וכן עבירת השוד, יימחקו, ובמקומן הנאשמים יואשמו בעבירת דרישת נכס באיומים לפי סעיף 404 סיפא לחוק העונשין. הנאשמים הודו בכתב האישום המתוקן, והורשעו.
גזר הדין של בית המשפט
השופט התרשם כי הן המתלונן והן אביו הגזימו בתיאורי האלימות אשר הפגינו כלפיהם הנאשמים, ונראה שהיה ממש בטענת הנאשמים כי המתלונן היה חייב להם כספים. עם זאת, ברור היה גם שהנאשמים ביקשו להחזיר לעצמם את הכספים בדרך לא חוקית, על ידי עשיית דין עצמית, שלא הייתה מותרת.
לצורך גזירת הדין של הנאשמים השונים, השופט התחשב בעבר הפלילי של כל אחד מהם, ובמצבם המשפחתי. כמו כן, השופט קבע כי הודאתם באשמה לימדה על קבלת אחריות על מעשיהם.
לסיכום, בית המשפט כיבד את הסדר הטיעון, וגזר על הנאשם 1 עונש מאסר של 4 שנים ו-10 חודשים, ועל הנאשם 2 עונש מאסר של 3 שנים ו-7 חודשים, בהתאם למעורבות של כל אחד בעבירות אשר תוארו לעיל.
.JPG)
