התנגדות לקיום צוואת סבא לטובת נכד בעקבות השפעה בלתי הוגנת

בית המשפט דחה בקשה לקיום צוואתו של סב, אשר הוריש את מרבית רכושו לנכדו. מדובר במחלוקת בין הנכד ובין אביו ודודתו. האב והדודה טענו כי המנוח לא היה כשיר לחתום על הצוואה והנכד ניצל זאת על מנת להשפיע עליו באופן חלוקת הרכוש. השופט קיבל טענה זו וקבע כי מעורבותו של התובע בעריכת הצוואה הייתה משמעותית ועלתה לכדי השפעה בלתי כשרה, שהצדיקה את ביטול הצוואה.

יש לכם שאלה?

פורום התנגדות לצוואה

פורום עיזבון

במקרה דנן, הוגשה בקשה לקיום צוואה בה הוריש המנוח את רוב רכושו לנכדו, בנו של הנתבע. רכוש זה כלל בית מגורים ונחלה בשטח של 40 דונם במושב וזכויות המנוח ברכוש אגודת המושב. את זכויותיו בדירה, המנוח הורה להעביר לבנו אשר היה עליו להשתמש במחצית תקבולי הדירה למחיית הנכד. את יתרת הרכוש, המנוח ציווה לחלק בחלקים שווים לחמשת ילדיו. לבקשה זו הוגשה התנגדות מטעם בתו של המנוח, אחות התובע, שהייתה הנתבעת בהליך זה.

טיעוני הצדדים

התובע טען כי רופא שבדק את המנוח טרם חתימת הצוואה קבע כי הוא היה כשיר לחתום עליה ונעדר פגיעה מנטאלית. לשיטתו, נטל הראייה להוכחת אי כשרות הצוואה רבץ על הנתבעת, שנמנעה מזימונם של עדי הצוואה, על מנת שלא לפגוע בטענותיה. בנוסף, נטען כי המומחה מטעם הנתבעת כלל לא בדק את המנוח אלא הסתמך על ממצאים רפואיים ולכן חוות דעתו של המומחה מטעמו הייתה עדיפה. אותה טענה נשמעה גם באשר למומחה בית המשפט.

התובע התנגד לטענות ההשפעה הבלתי הוגנת שנטענו על ידי הנתבעת וטען כי צוואת המנוח תאמה את רצונו החופשי. לטענת הנתבעת, בצוואה נפלו פגמים שונים כגון השפעה בלתי הוגנת; אי כשירות המצווה המנוח לערוך את הצוואה בשל גילו ומחלתו וכן נטען למעורבות חיצונית בצוואה. הנתבעת התבססה בטיעוניה על חוות דעת רפואית שהייתה מנוגדת לטענות התובע.

בנוסף, נטען כי נטל הראיה להוכחת תקפותה של הצוואה הוטל על התובע. לו הנטל היה מוטל על שכמי הנתבעת, הרי שהיא הוכיחה טענותיה. הנתבעת הוסיפה כי פעולות התובע שהיו קשורות לעריכת הצוואה נעשו בהסתר. המנוח היה תלוי בו באופן מוחלט, והתובע היה אחראי לכספיו וטיפולו הרפואי. בשל כך, התובע אף היה מעורב בעריכת הצוואה שלא כדין והשפיע על רצון המנוח. לדעת הנתבעת, חוות הדעת הרפואית עליה הסתמך התובע בטיעוניו לקתה בחסר. שכן, המומחה לא ידע מה הייתה מטרת הבדיקות שנערכו למנוח ולכן הוא לא ביצע בדיקות שנועדו להכשירו על מנת לחתום על הצוואה. מומחה מטעם בית המשפט סבר כי המנוח לא היה כשיר לחתום על הצוואה במעמד החתימה.

דיון והכרעה

ראשית, נקבע כי נטל הראייה להוכחת כשירותה או אי כשירותה של הצוואה הוטל על הנתבעת. על מנת לפסוק בעניין זה, היה על השופט לבחון את חוות הדעת של המומחים השונים. לאחר שהם נחקרו על ממצאיהם, השופט פסק כי דרך התנהלותו של התובע בבקשת חוות הדעת ובדיקת הרופא העלתה תמיהות שפגמו ברצינות חוות הדעת. כלומר, הרופא מטעמו של התובע לא יודע באשר למטרת הבדיקה. לכן, התעורר ספק באשר לרצינותה. מצד שני, השופט קיבל את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, בה נקבע באופן חד משמעי כי המנוח לא היה כשיר לחתום על הצוואה במעמד זה.

הרופא ביסס חוות דעתו על מכלול העובדות שנפרשו בפניו, ביצע את הבדיקה פעמיים ועדותו הייתה אמינה, עקבית ומשכנעת. לכן, דעתו התקבלה. יתרה מזאת, העובדה שהעדים שנכחו במעמד חתימת הצוואה לא הובאו לבית המשפט לשם מתן עדות פגעה בטענות התובע וחיזקה את דעתו של המומחה, שטען לאי כשירותו של המנוח.

בנוסף, נקבע כי לתובע הייתה מעורבות רבה בעריכת הצוואה. הוא שקבע את הפגישה עם עורך הדין והזמין רופא על מנת לקבוע את כשירותו של המנוח. התובע אף נכח בעת הבדיקה הרפואית והעניק למנוח את מספר תעודת הזהות שלו. כמו כן, העובדה שהנהנה העיקרי מהצוואה היה בנו של המנוח עוררה אף היא ספק באשר לכשירותה, במיוחד לאור אי זימון הנכד להעיד. נפסק כי מעורבות זו לא הייתה שולית והיה בה כדי להשפיע על שיקול דעתו של המנוח וכשרות הצוואה. לאור כל האמור לעיל, נקבע כי למנוח לא הייתה כשירות לחתום על הצוואה ולכן דינה היה בטלות. משכך, ההתנגדות לקיום הצוואה וטענות הנתבעת התקבלו.