מרוץ הסמכויות בדיני המשפחה הינה אחת הסוגיות המפורסמות בעניין זה במערכת המשפט הישראלית. מלבד סוגיות הקשורות בנישואין וגירושין (אשר הדיון בהם מצוי בסמכותם הבלעדית של בתי הדין הדתיים), הסמכות לדון בהיבטים נוספים של הפרידה נתונה גם לבית הדין הרבני וגם לבית המשפט לענייני משפחה. הערכאה אשר קונה את הסמכות לדון בתביעות אלה הינה הערכאה אשר לפתחה הונחו התביעות לראשונה. לעיתים, מרוץ הסמכויות בין בני הזוג נוגע לשעות בודדות בלבד בין הגשת התביעות. להלן דוגמא למקרה בו עלתה על הפרק סוגיית הסמכות לדון בשאלת הסמכות.
מדובר בבקשה אשר הוגשה לבית משפט לענייני משפחה ועניינה הייתה הסמכות העניינית של בית המשפט לדון בנושאים הבאים: משמורת, רכוש, מזונות אישה, מזונות ילדים ומדורם. המבקשת, בת הזוג, טענה כנגד בית הדין הגדול, שכרך את תביעות הרכוש לתביעת הגירושין, וקבע שהוא המוסמך לדון בהן. לטענתה, היא הגישה ראשונה בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט. לאחר מכן, טענה האישה, ביהמ"ש נתן החלטה לעכב את ההליכים, והיא הגישה בקשה לביטול ההחלטה, שהתקבלה לאחר מכן.
לטענתה, מאוחר יותר הבעל הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני אליה כרך גם את ענייני הרכוש. האישה טענה כי יש לדחות את הדיון בבית הדין הרבני עד למתן פסק דין בשאלת הסמכות. האישה התבססה על "הלכת פלמן" אשר ניתנה ביהמ"ש העליון. מדובר בהלכה אשר קובעת כי הערכאה הראשונה שדנה בעניין הסמכות, היא זו שקנתה סמכות לדון בתיק.
הדיון המשפטי
מספר סוגיות משפטיות הנוגעות לשאלת הסמכות עלו במקרה דנן:
- האם הגשת התביעה לבית הדין הרבני הייתה בחוסר תום לב ונועדה רק להקנות לו סמכות? הגבר טען כי הוא לא ידע בעת הגשת התביעה כי הוגשה ע"י אשתו בקשה ליישוב סכסוך. השופט קיבל את דבריו, מאחר ובבית הדין, הגשת כתב התביעה לצד השני נעשית על ידי בית המשפט ולא ע"י התובע. דהיינו, נקבע כי לא הייתה לגבר שליטה על שליחת כתב התביעה למבקשת, וסמכות ביה"ד התגבשה כבר במועד הגשת התביעה.
- האם במקרה שלפנינו החל דיון בבית הדין הרבני? בית המשפט לענייני משפחה קבע כי ניתן לומר שמאחר וטענת האישה הייתה לדחות את הדיון עד להכרעה בשאלת הסמכות, הרי שטרם התחיל הדיון בפועל. השופט קבע כי בית המשפט טרם דן בשאלת הסמכות. למעשה, האישה התנגדה לדיון בשאלת הסמכות בביה"ד הרבני, אך לא עשתה זאת בדרך המקובלת. במקום להגיש בקשה מתאימה לבית הדין, היא המתינה ליום הדיון. משכך, בית הדין היה הערכאה אשר דנה ראשונה בשאלת הסמכות.
- מאחר ונקבע שהסמכות בידי בית הדין, ביהמ"ש קבע כי הוא לא היה יכול להתערב בהליכים הפנימיים של הערכאה, עד לאחר שמוצו כל האפשרויות הנתונות לצדדים בערכאה זו. על כן, נקבע כי האישה תהיה חייבת לערער בראשונה לבית הדין הרבני הגדול על החלטת בית הדין האזורי, ורק לאחר מכן תוכל לפנות לערכאה אחרת.
השופט קבע כי לא התקיימו במקרה דנן חריגי הלכת פלמן, המאפשרים התערבות של ביהמ"ש בהחלטת בית הדין בשאלת הסמכות. החריגים הם: קביעה לא מנומקת של בית הדין, קביעה ללא דיון מקדים או פגם אחר היורד לשורש ההליך. כל אלה לא נעשו במקרה שלפנינו. בית הדין לא פעל באופן שרירותי. השופט קבע שהמשיב לא ידע על הגשת הבקשה בבית המשפט, ופנייתו לבית הדין לא נעשתה בחוסר תום לב. זאת מאחר ולא נוצר קשר בין המשיב לבית המשפט על ידי יחידת הסיוע.
ההכרעה - הבקשה נדחתה עד לבירור סופי בבית הדין בשאלת הסמכות.
עודכן ב: 12/02/2012
