עבירת הרצח הינה העבירה החמורה ביותר בחוק העונשין. באופן משלים, גם עבירה של ניסיון לרצח הינה עבירה חמורה ביותר. עם זאת, במקרים מסוימים, דוגמת המקרה שלפנינו, ישנן נסיבות מקלות משמעותיות לקיומה של העבירה, אשר משפיעות על גזר הדין והעונש של הנאשם.
יש לכם שאלה?
פורום פלילי
הנאשם התגורר ביחד עם אמו, שהייתה חולה סיעודית שנזקקה לטיפול והשגחה מלאים. הנאשם טיפל באמו, וסעד אותה. ביום ה-16.6.08, בשעות הערב, הנאשם החליט להמית את אמו עקב מצבה הרפואי והקושי שהיה כרוך בטיפול בה.
לצורך כך, ריסק ופורר 20 כדורים מהתרופה "לובריאן", וכן 10-15 כדורים מהתרופה "אלטורל", והכניס את האבקה שנוצרה לתוך קפסולות ריקות, אשר נחזו לקפסולות של ויטמינים.
עוד באותו הערב, הנאשם נתן לאמו לבלוע את הקפסולות, במסווה שאלו היו ויטמינים, וזאת במטרה לגרום למותה. למחרת בבוקר, אמו של הנאשם הובהלה לבית החולים, כשהיא הייתה שרויה במצב של תרדמת. היא אושפזה, ובעקבות הטיפול אשר קיבלה חזקה להכרה מלאה. הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בניסיון לרצח אימו.
גזר הדין של בית המשפט
השופטים היו חלוקים בדעותיהם בנוגע לעונש אשר היה ראוי להשית על הנאשם. השופט שיף ציין את הזעזוע העמוק שנגרם לו מהעבירה אשר יוחסה לנאשם, אשר ביקש להמית את אמו באמצעות הרעלתה. לטענת השופט, הוא הופתע מניסיון זה, שכן הנאשם טיפל במשך שנים ארוכות באמו החולה, והיה אדם שפוי ונורמטיבי. כן ציין השופט כי לטעמו מעשהו של הנאשם היה מנוגד לתכונותיו ולאינסטינקטים של בן אנוש.
השופט שיף הדגיש כי הנאשם אף חזר במיוחד משהות בחו"ל על מנת לסעוד את אמו, ועשה כן במשך יותר מ-10 שנים, תוך ויתור מתמשך על חייו הפרטיים. לטענת השופט, הטיפול המסור גרם לנאשם לנזקים נפשיים ופיזיים, שהצריכו טיפול על ידי נוירולוג, והוא טופל בתרופות נוגדות דיכאון.
יתרה מכך, חרף העובדה שמצבה של האם התדרדר והיא עברה למצב סיעודי ודמנטי,הנאשם נמנע מלהעבירה למוסד סיעודי, וזאת בשל הסירוב שלה לכך כאשר הייתה צלולה בדעתה. השופט שיף גם עמד על כך שהנאשם עצמו הוא שהזמין את האמבולנס אשר פינה את אמו לבית החולים, וזאת כאמור לאחר הניסיון להרעילה.
השופט ציין כי התרשמותו הייתה שהנאשם ביצע את ניסיון הרצח בעיקר מתוך רחמים על אמו, בשל מצבה הבריאותי הקשה. כלומר, ניסיון הרצח בוצע מתוך רגשי חמלה, הן כלפי אמו, והן כלפי עצמו. בנוסף, השופט התרשם כי תחושת האשם תלווה את הנאשם עד ימיו האחרונים.
עם זאת, השופט שיף סבר כי לא היה ניתן להתעלם מחומרת העבירה בה הנאשם הודה, מהחוק, ומהצורך להרתיע, ולכן הציע להרכב השופטים לגזור על הנאשם עונש של שנת מאסר אחת בפועל.
השופטת הורוביץ הדגישה בפסק דינה את חומרת העבירה ואת שיקולי ההרתעה. השופטת ציינה כי לטעמה העונש הראוי היה 18 חודשי מאסר בפועל, וגם זאת רק לאור כל הנסיבות המקלות אשר צוינו לעיל.
השופטת קינן הדגישה כי לא קדמו למעשיו של הנאשם תכנון והכנה, אלא הוא פעל מתוך דחף רגעי ובלתי מושכל, אשר נבע ממצבו הנפשי הקשה, ומשברון לב נוכח מצבה של אמו המנוחה. לאור כוונתו של הנאשם לגאול את אמו מייסורים, ומצבו הנפשי בעת ביצוע העבירה, השופטת גרסה כי העונש הראוי היה צריך להיות 6 חודשי עבודות שירות בלבד.
לסיכום, לאור המחלוקת בין השופטים בנוגע לגובה העונש, נפסק בהתאם לפסק הדין של השופט שיף. פסיקה זו התבססה על סעיף 80(ג)(2) לחוק בתי המשפט, אשר קובע שכאשר אין דעת רוב בנוגע לסוג העונש או מידתו, הדעה המחמירה מצורפת לדעה המקלה הקרובה אליה.
(1).jpg)
