חלופת גמילה בשלב מעצר

בית המשפט דחה ערר על החלטת בית משפט שלום שלא להכיר בחלופת מעצר לעורר ולהעבירו לטיפול גמילה מסמים. השופט לא השתכנע כי רצונו של העורר היה כן ולא הוכח כי הייתה לו מוטיבציה בהצלחת הטיפול ולפיכך דחה את בקשתו. במקרה זה, הוגש ערר על החלטת בית משפט שלום בירושלים אשר הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

יש לכם שאלה?

פורום מעצר

פורום רישום פלילי

פורום כתב אישום

פורום עבריינות נוער

העורר הואשם בשני אישומים. בכתב האישום הראשון נטען כי הוא קשר עם נאשם אחר להיכנס בתחבולה לדירת המתלוננת ולבצע שם גניבה. לאחר שהתחבולה בוצעה, השתמש העורר בכסף שגנב מהדירה על מנת לקנות סמים מסוג קריסטל וקוק. בכתב האישום השני נטען כי השניים קשרו קשר להתפרץ פעם נוספת לדירת המתלוננת. לשם כך, הם הצטיידו באזיקונים ונייר דבק על מנת לקשור את ידי המתלוננת ובעלה ולחסום את פיהם במידה ויתנגדו.

לאחר שהנאשם וחברו הגיעו לדירת המתלוננת וניסו להיכנס, האחרונה שמעה רעש מהמרפסת והחלה לצעוק לעזרה. השניים נמלטו מהמקום. באותן נסיבות, העורר החזיק סם מסוכן מסוג הרואין. בגין המעשים יוחסו לעורר עבירות של קישרת קשר לביצוע פשע, התפרצות למקום מגורים, גניבה והחזקת סם לשימוש עצמי. בית משפט השלום בחן את נסיבות העניין ודחה את בקשת העורר לחלופת מעצר ב"חלופת גמילה". על כך הוגש הערר.

טיעוני הצדדים

העורר טען כי היה בתהליך גמילה מהסם. לדבריו, הוא הודה במעשים שיוחסו לו מיד עם מעצרו על ידי המשטרה ואף הוסיף בחקירתו פרטים שלא היו ידועים על האירועים. לטענת בא כוחו של העורר, היה מקום לשקול חלופת גמילה ולאפשר לעורר לקבל טיפול זה גם מכוח הוראות סעיף 48(א)7 לחוק המעצרים. מנגד, המדינה התנגדה לחלופת המעצר. לטענת בא כוחה, המסוכנות העיקרית של העורר במקרה זה דיברה בעד עצמה, במיוחד לנוכח עברו המכביד שכלל מספר עבירות אלימות והונאה וניסיונות כושלים לגמילה מסמים.

דיון והכרעה – עד תום ההליכים או שיקולי שיקום?

בית המשפט הדגיש כי נושא השיקום תפס מקום נכבד בין שיקוליו של בית המשפט בבואו לעצור אדם עד תום ההליכים או בעת גזר הדין. לציבור היה אינטרס בגמילה משימוש בסמים, גם אם היה מדובר באדם שנכנס ויצא מבתי כלא לאורך זמן. אולם, השאלה במקרה זה הייתה האם שיקול השיקום צריך היה להילקח בחשבון בשלב הדיון במעצר עד תום הליכים, או שמא במסגרת קביעת העונש?

השופט קבע כי בכל מקרה יש לבחון את נסיבות העניין לעומק. במקרה זה, בית המשפט קבע כי יש לדחות את הבקשה לחלופת המעצר. השופט הדגיש כי לעורר היה עבר פלילי עשיר מאוד ומכביד, שהחל עוד בהיותו נער. ניסיונותיו להיגמל מסמים פורטו בהחלטתו של בית משפט קמא לעומק וברובם נכשלו. כתב האישום ייחס לו עבירות התפרצות, גניבה וקשירת קשר לביצוע פשע וכן עבירת סמים זניחה.
חלופת מעצר במכון גמילה – רק נאשם אשר מראה מוטיבציה אמיתית

אמנם, עבירות אלו לא היו חמורות כשלעצמן, אך מריבוי העבירות הדומות בעברו של העורר היה ניתן ללמוד כי הייתה קיימת בו מסוכנות. נטען כי העורר בחר לנסות ללכת בדרך של בקשה לחלופת גמילה במהלך המעצר עד תום ההליכים. אולם, בקשה זו לא הועלתה על ידי העורר עצמו אלא שירות המבחן הוא שהציע לו את הטיפול.

העורר מצידו ביטא התלהבות בולטת. אולם, החשש היה כי מסלול זה היה בגדר ניסיון לעקוף את גזר הדין ולא נבע מרצון כן ואמיתי של העורר להיגמל מהסם. הכלל המשפטי קבע כי רק נאשם שנרתם לתהליך הגמילה מתוך מוטיבציה אמיתית ולא בשל הנפת חרב המעצר על ראשו, יזכה לחלופת גמילה. במקרה זה, ספק אם היה מקום לבחון מראש את חלופת הגמילה בשלב המעצר לאור היעדר מוטיבציה מצד העורר. בעניין זה הוזכר כי תנאי הטיפול כללו יציאה לחופשות. הועלה ספק האם היה מקום לשלב את העורר, שהיה בעל מסוכנות, בתהליך שכלל חופשות לא מעטות. בסופו של דבר, דחה השופט את הערר והעורר נותר במעצר עד תום ההליכים. אולם, השופט ציין כי בית המשפט ישקול את בקשת העורר במסגרת הטיעונים לעונש.