חוק איסור הלבנת הון שנחקק בשנת 2000 נועד להילחם בתופעה של הסתרת מקור כסף או רכוש שהושג שלא כחוק, או ששימש לביצוע עבירה ואפשר את קיומה. החוק חל על האדם הפרטי ועל נותני שירותים כלכלים כגון סוכנויות להמרת מטבע ובנקים. גופים אלו מחויבים לעמוד בחובות שונות ולדווח על ביצוע פעולות כספיות בהיקף מסוים. דוגמא לאי עמידה בחובות אלו, ולהרשעה על סמך החוק, ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, נגזר דינם של שני נאשמים בביצוע עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000. על פי כתב האישום, הנאשם הראשון נתן שירותי מטבע במסגרתם המיר מטבעות של מדינה אחת במטבעות מדינה אחרת והחליף שטרות כסף מבלי שהיה רשום כנותן שירות מסוג זה, כנדרש בחוק. לכן, העבירה בה הוא הואשם הייתה מתן שירותי מטבע ללא רישום. הנאשם הנוסף הואשם לאחר שביצע פעולות בחשבון בנקאי של אדם אחר, ללא הרשאה או ייפוי כוח. במסגרת פעולות אלו, הנאשם משך כספים ושיקים תוך התחזות לבעל החשבון.
הפעולות שבוצעו היו בהיקף של 29,799,064 ₪. בנוסף, הנאשם עסק במתן שירותי מטבע ללא רישום וביצע פעולות לא חוקיות נוספות. לכן, הוא הואשם בשורה של עבירות כגון: מתן שירותי מטבע ללא רישום, הלבנת הון, מסירת ידיעות ודוחות מס כוזבים, אי ניהול פנקסי חשבונות מס ועוד. הנאשמים הודו במעשים שיוחסו להם והצדדים הגיעו להסדר טיעון. במסגרתו, התבקש בית המשפט להימנע מהרשעת הנאשם הראשון ולחייבו בביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור. באשר לנאשם השני, בית המשפט התבקש להשית עליו ביצוע עבודות שירות וקנס כספי בסך 300,000 ₪. בנוסף, התבקש חילוט בגובה 300,000 ₪.
טיעוני הצדדים לעונש
המאשימה ביקשה מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון שנחתם עם שני הנאשמים. הודגש כי הצדדים הגיעו להסדר כך שנחסך זמן שיפוטי רב והצורך בהבאת עדי הגנה רבים. סנגורי הנאשמים תמכו אף הם בקבלת הסדר הטיעון. באשר לנאשם הראשון, הודגש כי חלקו בפרשה היה שולי ולכן היה מקום להימנע מהרשעה בעניינו. לעניין הנאשם השני, הסנגור הדגיש את נסיבות חייו האישיות, גילו המבוגר והעובדה שגם בנו היה מעורב בהליך והיה צפוי לרצות עונש מאסר בפועל.
דיון והחלטה בעניינו של הנאשם הראשון
לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופט הבהיר כי היה על בית המשפט לבדוק האם התמלאו התנאים לקבלת בקשת הצדדים שלא להרשיע את הנאשם. השופט קבע שלאור תרומתו השולית של הנאשם לפרשה כולה, העובדה שהיה מדובר בעבירה ראשונה, שלא פגעה באחרים ולא שיקפה דפוס של התנהגות כרונית ובשל חרטת הנאשם ונטילת האחריות למעשה על ידו, הרי שהיה מקום לקבל את הסדר הטיעון. קרי, להימנע מהרשעת הנאשם ולחייבו בביצוע עבודות לתועלת הציבור. יש לציין כי תסקיר שירות המבחן תמך אף הוא בהחלטה זו.
דיון והחלטה בעניינו של הנאשם השני
בפתח דבריו, הדגיש השופט את חומרת מעשיו של הנאשם, עת ביצע שורה של עבירות מס. אולם לדידו, הסדר הטיעון שנחתם בין הצדדים איזן כראוי בין אינטרס הציבור שבהרשעת הנאשם, לבין טובת ההנאה שניתנה לאחרון. זאת במיוחד לאור העובדה שבנו של הנאשם ובן אחיו הועמדו אף הם לדין במסגרת הפרשה. משכך, השופט כיבד את הסדר הטיעון והשית על הנאשם 5 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, 4 חודשי מאסר על תנאי, קנס בשיעור של 300,000 ₪ וחילוט בסכום זהה.
