בשנת 1991 נחקק החוק למניעת אלימות במשפחה, המאפשר הוצאת צו הגנה ללא תלות בהליכים אחרים. הליך הוצאת הצו הינו קל ופשוט. שכן, אין צורך לשלם אגרה, ניתן להוציא את הצו במעמד צד אחד ובכל מקום בארץ. בנוסף, ניתן לבקש הוצאת הצו כאשר מדובר באלימות פיזית או נפשית מצד מי מבני המשפחה. דוגמא לדיון בבקשה ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה להוצאת צו הגנה. הבקשה הוגשה על ידי אישה, כנגד בעלה, מכוח סעיף 3(3) לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א – 1991. על פי נימוקי הבקשה, בני הזוג חיו בנפרד והמשיב לא התגורר בדירה המשותפת במשך כ- 4 שנים טרם ההליך דנן. במהלך תקופה זו, נתן בית הדין הרבני צו מדור ספציפי לאישה. בנוסף, נטען כי המשיב עזב את הדירה בהסכמה, וללא התערבות משפטית.
לבני הזוג היו שלושה ילדים שהתגוררו עם המבקשת ועם אמה בדירה המשותפת. זכות המגורים להורי המבקשת הוקנתה להם בהסכם, לאחר שהשניים השקיעו כספים בנכס. האם התגוררה ביחידת דיור נפרדת בעוד שהמבקשת וילדיה התגוררו בחלקו האחר של הבית. מקום עבודתה של המבקשת היה אף הוא ביחידת מגורים זו. לאחר פרידת בני הזוג, הוחלט על סידורי ראייה והמשיב נהג להגיע לדירה המשותפת לשם כך, בחלק מהפגישות. המבקשת לא הביעה כל התנגדות לביקורים אלו. לאחר הפרידה, החל המשיב בזוגיות חדשה. במהלך חודש מאי 2007, ביקש המשיב לשוב ולהתגורר בדירה המשותפת. הבקשה הגיעה לידיעת המבקשת דרך בנה, אשר מאז אותו אירוע סירב לדבר עם אביו והביע זעם כלפיו.
המשיב טען כי רצונו לשוב ולהתגורר בדירה נבע ממצוקה כלכלית אליה נקלע. מנגד, המבקשת סירבה לאפשר זאת. היא טענה כי חזרתו המחודשת לדירה עלולה הייתה להוביל לפגיעה ברגשותיה ובפרטיותה, לרבות לפגיעה בילדים וחייהם.
המסגרת הנורמטיבית - צו הגנה, אימתי?
לבית המשפט סמכות להוציא צו הגנה מכוח סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה. צו זה מוצא כאשר ישנה התנהגות שעולה לכדי התעללות נפשית מתמשכת מצד מי מבני הבית. לחלופין, כאשר ההתנהגות לא מאפשרת ניהול תקין וסביר של חיי משפה. כלומר, המחוקק הרחיב את קשת המקרים בהם ניתן להוציא צו הגנה לכדי אלימות נפשית, ולא רק גופנית.
בשל הפגיעה הקשה בפרטיותו וקניינו של המורחק, הצד שמבקש את הצו צריך להרים את נטל ההוכחה בפני בית המשפט. כאשר מדובר על אלימות גופנית, די בקיומו של בסיס סביר להוכחת התנהגות מעין זו. לעומת זאת, כאשר מדובר בהתעללות נפשית או פגיעה בניהול תקין של חיי הבית, לא די בקיומו של בסיס סביר ויש להוכיח כי ההתנהגות התרחשה בפועל.
דיון והחלטה - לא יינתן צו הגנה, הצדדים יפנו לבית הדין הרבני לשם הפרדת המגורים
לדעת השופט, לא הוכח בפני בית המשפט כי המשיב התעלל התעללות נפשית מתמשכת במבקשת ובילדיהם לאחר הפרידה. להפך, הצדדים העידו על כך שבתקופת הפירוד המשיב ביקר את הילדים בהתאם להסדרי הראייה עליהם הוחלט, ולא הייתה מעורבות של בתי המשפט בעניין. כמו כן, נקבע כי לא הוכח בפני בית המשפט כי המשיב מנע מהמבקשת וילדיה לקיים אורח חיים תקין בבית המשותף. לא זו אף זו, הרי שהתביעה הוגשה על ידי האם ולא הילדים.
עם זאת, בקשת החזרה לדירה הוצגה לילדים בלבד. כך או כך, השופט פסק שלא היה בעצם העלאת הבקשה לשוב להתגורר בדירה התנהגות שעלתה לכדי ביסוס עילה להוצאת צו הגנה, לפי סעיף 3(3) לחוק. עם זאת, בית המשפט הכיר בקביעתו של בית הדין הרבני בדבר זכותה של המבקשת למדור ספציפי בדירה נשוא הבקשה. החלטה זו התקבלה במסגרת תביעת מזונות שהגישה המבקשת. לאור הקביעה, הוחלט כי היה מן הראוי שבית הדין הרבני יידרש לעניין לפני שובו של המשיב לדירת המגורים המשותפת, לאחר תקופת הפרידה.
לסיכום, השופט דחה את הבקשה להוצאת צו הגנה מכוח סעיף 3 לחוק משום שלא הוכחו העילות להוצאתו. בנוסף, השופט הורה למבקשת לעתור לבית הדין הרבני על מנת לדון בטריבונל זה בצורך להפרדת מגורים.