עבירת גרם מוות ברשלנות מוגדרת בסעיף 304 לחוק העונשין. הכוונה היא להתנהגות חסרת מודעות של הנאשם שהובילה למות הקורבן, מקום בו היה על הנאשם להיות מודע לתוצאות ההרסניות. העונש לצד עבירה זו יכול להגיע עד כדי שלוש שנות מאסר בפועל. מדובר בעבירה פחות חמורה מעבירת ההריגה או רצח, אך השימוש בה הוא תדיר. למשל, במקרים של תאונות דרכים המסתיימות במוות, רשלנות רפואית ותאונות עבודה. דוגמא להרשעה בגרימת מוות ברשלנות של מעסיק ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
מדובר במקרה אשר במסגרתו הוגש לבית המשפט ערעור על החלטת בית משפט שלום בחיפה. בהכרעת הדין בבית משפט קמא הורשע המערער בגרימת מוות ברשלנות ונגזר דינו. על פי כתב האישום, המערער עבד כקבלן עצמאי לכריתה וגיזום של עצים. לצורך ביצוע עבודות אלו הוא העסיק עובדים נוספים, לרבות המנוח ונאשם נוסף. במהלך חודש יוני 2000, השלושה בעבדו גיזום עצים באזור צומת פרדיס וגזמו עצים מתחת לקווי חשמל. במהלך העבודה, המנוח פגע בקו חשמל, התחשמל ונפטר.
בית משפט השלום: "העסקתו של קטין בעבודה הנ"ל עלתה כדי רשלנות חמורה"
המערער והנאשם הנוסף הואשמו בעבירה של גרם מוות ברשלנות ולאחר שהודו במעשים שיוחסו להם, הורשעו. בית משפט קמא קבע שהמערער הפר את החוק בנוגע להעסקת המנוח, שהיה קטין מתחת לגיל 18, עת העסיק אותו כגוזם ומפעיל מתקני הרמה. לקביעת בית המשפט, בעבודת גיזום מסוג זה נדרשו תכונות אופי מיוחדות שביטאו בגרות נפשית. זאת לאור פוטנציאל הסיכון הגבוה עקב המצאות קווי מתח חשמליים בסמוך. למעשה, בית המשפט קבע כי תכונות אלו לא היו יכולות להימצא אצל נער שעוד לא מלאו לו 18 שנים.
בנוסף, נפסק כי ניסיונו של המנוח בעבודה היה דל ולכן, הסיכון לפגיעה היה ניתן לצפייה מראש. כמו כן, הוחלט כי התרשלות המערער באה לידי ביטוי בהכשרה שסיפק למנוח, שהייתה דלה, לקויה וחסרה ובשיטת העבודה שננקטה. במסגרת גזר הדין, הוטלו על המערער שישה חודשי מאסר לביצוע בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס.
המערער הלין על קביעות עובדתיות ומשפטיות של בית משפט קמא. לטענתו, הוא לא היה אחראי לגרימת מותו ברשלנות של המנוח ולא התקיים קשר סיבתי בין התרשלותו למוות. בנוסף, נטען כי המערער לא הפר את הוראות החוק עת העסיק את המנוח למרות גילו וההכשרה שניתנה לעובד הייתה מלאה ואיכותית. המערער הוסיף וטען שהתחשמלות המנוח בעת העבודה לא הייתה ניתנת לצפייה. כלומר, הוא טען כי לא התרשל במעשיו.
בית המשפט המחוזי מזכה את המערער - פעל לפי הנחיות חברת החשמל
לאחר שמיעת טענות המערער, הוחלט לזכותו. שופטי הרוב קבעו שפרטי הרשלנות שיוחסו לו לא הוכחו כנדרש ולכן הטלת האחריות הישירה למות המנוח לא הייתה כדין. ראשית, נקבע כי גם אם המערער הפר את הוראות החוק עת העסיק נער בן פחות מ- 18 בגיזום, לא הייתה רשלנות. זאת משום שעצם הפרת האיסור בחוק כשלעצמו לא עלתה לכדי התרשלות. בנוסף, המנוח היה בן 17 ושמונה חודשים, ותואר כנער אחראי ומסור אשר קודם בעבודתו והיה תחת פיקוחו הצמוד של הנאשם השני. לאור נתונים אלו, השופט קבע שהמערער לא יכול היה לצפות את תאונת העבודה שהתרחשה רק עקב גילו של המנוח.
שנית, נקבע כי המערער ביצע את עבודות הגיזום בהתאם לשיטת העבודה שהייתה נהוגה דאז. הוא קיבל הדרכה מחברת חשמל ופעל על פי הוראות הבטיחות שנדרשו, תוך שימוש בכלי עבודה ולבוש מתאימים. לכן, השופט החליט שפסיקת בית משפט קמא בעניין הייתה שגויה.
שלישית, נקבע כי הכשרתו של המנוח על ידי המערער לא הייתה דלה. שכן, הוכח כי המנוח עבר את כל שלבי ההכשרה שנדרשו טרם העבודה בקרבת קווי מתח ולמד את נושא הבטיחות. כלומר, המערער עמד בכל החובות שהוטלו עליו כמעביד וסיפק למנוח הכשרה בטיחותית ומקצועית כנדרש. על כן, הוחלט לזכות את המערער ולבטל את הרשעתו.
מנגד, שופטת המיעוט סברה שעל בית המשפט לדחות את הערעור. שכן, על המערער היה לשקול מראש את צירופו של המנוח לעבודה זו, שדרשה זהירות, אחראיות ומיומנות. הלכה למעשה, המערער לא נתן דעתו לשיקולים אלו, לדעת השופטת, והעדיף לשכור נער שטרם מלאו לו 18, תוך הפרת הוראות החוק וללא בדיקת מסוגלותו לשאת בנטל האחריות של עבודה מעין זו. לכן, השופטת סברה שהמערער התרשל והרשעתו הייתה מוצדקת.
