בסקירה זו נעדכן אודות פסק דין שניתן על ידי בית המשפט השלום בכפר סבא, הדן במחלוקת שהתעוררה בין יבואן הולנדי ליצואנית ישראלית בנוגע לעסקאות יצוא מנדרינות מישראל לשיווק בהולנד.

בית המשפט דן בשתי מחלוקות עיקריות שהתעוררו בין שני הצדדים, האחת, מה היו תנאי ההתקשרות אשר נקבעו בפועל על ידי שני הצדדים והשנייה, טענת היבואן ההולנדי בדבר איכותם הירודה של המנדרינות שיובאו על ידו מישראל.

לגבי המחלוקת הראשונה והעיקרית, היות ובין הצדדים לא נחתם הסכם מפורש בכתב, נדרש בית המשפט להכריע, בדיעבד, מה הייתה ההסכמה בין הצדדים לגבי תוכן ההתקשרות ביניהם.

המחלוקת העיקרית הייתה בשאלה האם בעסקה בין הצדדים נקבע מחיר מינימום למכירת הפירות בהולנד, או שהיבואן ההולנדי היה רשאי למכור באיזה מחיר שיבחר.

לאחר בחינת ראיות הצדדים, קיבל בית המשפט את פרשנות היבואן ההולנדי וקבע כי בעסקה לא נקבע מחיר מינימום.

פרטי המקרה וטענות הצדדים:

יבואן הולנדי התקשר בעסקה עם יצואנית פירות ישראלית למיזם משותף לשיווק הפירות בהולנד.
בראשית ההתקשרות סוכם בין הצדדים כי העסקה תבוצע בתנאי מחיר "פיקס", כלומר היבואן ישלם ליצואנית מחיר קבוע מראש עבור הסחורה וזאת ללא קשר למחיר מכירתה בשווקים בהולנד.

לאחר יבוא שתי מכולות מישראל, מצא היבואן כי היצואנית הינה חברה אמינה ואיכותית, ולכן הוחלט לשנות את שיטת ההתקשרות ולעבור לשיטת הקונסיגנציה (מכר מותנה / משגור), לפיה היבואן בהולנד ישלם ליצואנית תשלום ראשוני כמקדמה לצורך התשלום למגדלי המנדרינות בישראל, ויתרת התשלום תועבר לאחר מכירת הסחורה בהולנד. כמו כן, סוכם בין הצדדים כי היבואן בהולנד יקזז מן התשלום שיתקבל בגין מכירת המנדרינות בהולנד, את המקדמות ששולמו על ידו ליצואן בישראל וכן עמלה בסכום שסוכם בין הצדדים.

וכך החלו הצדדים לפעול, כאשר לפתע, לטענת היבואן ההולנדי, החל מהמשלוח השלישי ובסך הכול במשך 20 משלוחים, הסחורה אשר הגיעה להולנד הייתה בעלת איכות ירודה ופגומה, כך שאם היה ניתן למכרה, המחיר שהתקבל עבודה היה נמוך ביותר באופן שלא כיסה את המקדמות ששולמו ליצואנית.

לטענת היבואן, גם לאחר שדיווח ליצואנית על איכותן הירודה של המנדרינות והודיע לה כי בכוונתו לנכות את כלל הפסדיו מהתשלום אותו היה אמור להעביר ליצואנית, המשיכה היצואנית לשלוח להולנד סחורה תוך התחייבות כי הסחורה שנשלחה הינה סחורה איכותית הניתנת למכירה במחירים הגבוהים ביותר כאשר בפועל, לטענת היבואן, הסחורה הייתה פגומה ועל כך הגיש תביעה לבית המשפט להשבת הסכומים ששולמו על ידו ביתר, בסך של כ- 231,000 ש"ח.

מנגד, טענה היצואנית כי תנאי ההתקשרות בין הצדדים כללו גם מחיר מינימום לו התחייב היבואן ההולנדי במכירת הפירות בהולנד, כאשר בנוסף למחיר מינימום זה, סוכם כי היצואנית תהיה זכאית לשיעור נוסף מהמכירות.

לטענת היצואנית, היבואן לא עמד בהתחייבותו ולאחר שראתה כי עלות המשלוחים אינה מכוסה, הפסיקה את ייצוא הסחורה להולנד מיוזמתה ועל כך הגישה היצואנית תביעה שכנגד על סך כ-437,000 ש"ח.

פסק הדין:

ראשית, נדרש בית המשפט להכריע, בהיעדר הסכם בכתב בין הצדדים, מה הייתה מהות העסקה בין הצדדים, והאם בעסקה התחייב היבואן ההולנדי למכור במחירי מינימום שנקבעו על ידי היצואן מישראל.

בית המשפט קבע לאחר שבחן עדויות מומחים ואת ההתכתבויות בין הצדדים, כי יש לקבל את עמדת היבואן לפיה שיטת ההתקשרות הייתה שיטת קונסיגנציה ללא מחיר מינימום, כך שהיבואן ההולנדי היה רשאי למכור באיזה מחיר שיבחר. למסקנה זו הגיע בית המשפט מבדיקת תכתובות המיילים בין הצדדים, שהוכיחו כי היצואן הציע מחירי מינימום אך הצעה זו נותרה ללא מענה מצד היבואן, והיצואן המשיך לספק פירות.

באשר לשאלת איכותן של המנדרינות, קבע בית המשפט לאחר שבחן באופן יסודי את הראיות לגבי כל מעשרים המכולות, כי היבואן הוכיח כי אכן איכות המנדרינות הייתה ירודה ופגומה לגבי ארבעה משלוחים בלבד, בעוד שלגבי כל שאר המשלוחים, לא הצליח היבואן להמציא תמיכה מלאה לטענותיו באשר חלק מטענותיו אף הופרכו במסמכים נגדיים.

לפיכך, קבע בית המשפט כי בגין ארבעת המשלוחים בגינם הצליח היבואן להוכיח את תביעתו, תשלם היצואנית סך של 115,965 ש"ח בתוספת הוצאות משפט של 30,000 ש"ח, מנגד קבע בית המשפט כי היצואנית לא הצליחה להוכיח את תביעתה הנגדית, ודחה אותה.

[ת"א (שלום כפר סבא) 17959-09-11 4 Fruit Company ואח' נ' פירות המושב (בן יוסף) בע"מ, פסק-דין מיום 11.4.14, השופטת רחל קרלינסקי]

הערות:


במקרה זה, טענתו המרכזית של היצואן הייתה כי המשווק התחייב למחירי מכירה מינימליים בשווקים בחו"ל ולא עמד בהם.

טענה זו עמדה בניגוד להתנהגות הצדדים בפועל ולא היה הסכם בכתב שיאמת טענה זו בדבר מחירי מינימום.

המסקנה שיש ללמוד ממקרה זה היא שעל מנת למנוע מחלוקת בין הצדדים בדבר הסיכום ביניהם, יש לשאוף לגיבוש הסכם בכתב שיעגן את הסכמת הצדדים.

מקרה דומה הוכרע בבית משפט השלום בפתח-תקווה בפברואר 2014, שם דווקא היה הסכם בכתב בין הצדדים ונטען כי קיימת הסכמה נוספת מעבר להסכם, בדבר מחירי מינימום. בית המשפט בחן את הטענה ודחה אותה. [ת"א (שלום פתח תקווה) 46648-10-11 מור גני הדר ואח' נ' מור (ק.ב.) אינטרנשיונל בע"מ ואח', פסק-דין מיום 14.2.14, בפני כבוד השופטת ריקי שמולביץ].