עבירות נשק

 

 

כיצד החוק מגדיר נשק , סוגי עבירות נשק , התייחסות בתי המשפט לעבירות נשק ורמת הענישה הממוצעת בעבירות נשק, על כך במאמר זה.

 

 

חוק העונשין מגדיר נשק באופן הבא: -

 

 

(1) כלי שסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם, וכולל חלק, אבזר ותחמושת של כלי כזה;

(2) כלי שסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת לכלי כאמור ולרבות מכל המכיל או שסוגל להכיל חומר כאמור ולמעט מכל גז מדמיע כהגדרתו בחוק כלי היריה, תש"ט–1949;

(3) תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו, לרבות חלק של אחד מאלה.

 

סעיף 144 לחוק העונשין העוסק בעבירות נשק, מבחין בין מס' עבירות נשק כדלקמן:

החזקת חלקי נשק, אבזר או תחמושת (כגון כדורים ויתר אבזרי תחמושת) הינה עבירה מסוג עוון שהעונש הקבוע בגינה בחוק הנו עד 3 שנות מאסר.


רכישת או החזקת נשק ללא רשות לכך , עבירה מסוג פשע, העונש המקסימאלי בגינה בחוק הנו עד 7 שנות מאסר.
נשיאת נשק או הובלת נשק בלא רשות, העונש בחוק עד 10 שנות מאסר. נשיאה או הובלה של חלקי נשק או תחמושת (כגון כדורים), עד 3 שנות מאסר.


ייצור, ייבוא, ייצוא, סחר או כל עשייה עסקה אחרת בנשק הכוללת העברת נשק מיד ליד בין בתמורה ובין בחינם, ללא רשות, העונש הנו עד 15 שנות מאסר.


מכירת נשק ע"י גורם מוסמך ומורשה לאדם שאינו בעל רישיון להחזקת נשק, עבירה שהעונש בגינה עד 15 שנות מאסר. אם סבר המוכר כתוצאה מבדיקה רשלנית שלו כי הקונה הנו בעל רישיון כדין להחזקת נשק, העונש בגין מכירה זו הנו עד 3 שנות מאסר.


האם העונשים הנ"ל תקפים גם לגבי אדם שלא חידש את רישיון הנשק?

 

 

העונשים לעיל אינם חלים על מי שעבר עבירות אלו בשל כך בלבד שלא שילם את האגרה לחידוש רישיונו או שלא חודשה תעודת הרשאתו לשאת נשק אף שלא היה מניעה לחידושה (נושא זה יטופל ע"י חוק כלי ירייה).

 

 

 

מה הסיכון בעבירות נשק?

 

בעבירות נשק יש משום סיכון לשלום הציבור ובטחונו. עבירות אלו הינן בעלות פוטנציאל קטלני לזריעת הרס ומוות של בני אדם, לרבות של אנשים תמימים,חפים מפשע.

 

 

מטרת החוק הינה מניעת החזקת נשק על ידי אנשים שאינם מיומנים, שאינם מורשים לכך כדי להימנע מפגיעה בציבור ולהרתיע עבריינים באמצעות עונשי מאסר בפועל מלבצע עבירות אלו.

 

 

כחלק מהמלחמה של המחוקק בעבירות אלו אף נקבע בחוק העונשין כי מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק, זאת כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

 

 

המטרה הינה לגרום לבעלי נכסים לבדוק היטב את באי ביתם ורכושם , שכן אם אדם מסויים יגיע לביתם עם נשק והנשק יימצא בתוך הבית במקום מסתור כלשהו , הרי שהמדינה תאשים באופן עקרוני, את בעל המקום בהחזקת נשק שלא כדין.

 

 

רמת ענישה בעבירות נשק

 

 

הן המאשימה (המדינה באמצעות הפרקליטות או התביעה המשטרתית) והן בתי המשפט רואים בחומרה כל עבירת נשק.

 

 

בתי המשפט כמצוות המחוקק עושים אבחנה בין החזקת נשק בלבד לבין נשיאת נשק שלא כדין ובין סחר בנשק וכן בין כ"א מהעבירות הללו ביחס לנשק שלם (כגון אקדח/ רובה) לאבזרי /חלקי נשק ותחמושת (כגון כדורים).

 

 

עבירת נשיאת נשק שלא כדין ברוב המכריע של המקרים תגרורו בעקבותיה עונשי מאסר גם לנאשמים נעדרי עבר פלילי, אלא אם ישנו קושי ראייתי מצד התביעה שאז הדבר יביא להפחתת העונש בהתאם לעוצמת הקושי הראייתי.

 

 

ככל שעברו הפלילי של נאשם כבד יותר, קרי החוק אינו נר לרגליו, כך בית המשפט יטה להחמיר עמו ותקופת המאסר תהיה ארוכה יותר.

 

בית המשפט העליון קבע במס' רב של פסקי דין כי מדובר בתופעה שהלכה והתעצמה ותפסה ממדים משמעותיים בשנים האחרונות. תפקידו של בית המשפט לסייע ככל הניתן בצמצום ממדי התופעה על ידי החמרת הענישה .

 

 

בית המשפט העליון פסק וחזר ופסק, כי בעבירות של החזקת נשק יש ליתן משקל מרכזי לאינטרס הציבורי המחייב ענישה מחמירה ומרתיעה בשל החומרה היתירה הנלווית לעבירות אלה ובשל הסיכון הממשי לשלום הציבור הטמון בהן.

 

כיצד בית המשפט מטיל את עונשיו בעבירות נשק?

 

להלן ציטוט דבריו של כב' השופט שאהר אטרש, בית המשפט המחוזי נצרת קבע בת"פ 125-09 (מחודש מאי השנה) :

 

 

" ב-ע"פ 8899/06 עומר ארמין נ. מדינת ישראל (פס"ד מיום 29.7.07) נפסק, כי "בהקשר זה על בית המשפט ליתן דעתו, בין היתר, לסוג הנשק שבו מדובר, לכמותו, לתכלית לשמה הוחזק וכן לשאלה עד כמה מוחשית היא הסכנה שייעשה בו שימוש".

 

 

מכאן ברור, שחומרת העונש אינה נגזרת מהעונש המרבי הקבוע בצידה של העבירה בלבד (באשר להחזקת אקדח – מאסר שבע שנים, לפי סעיף 144(א) רישא, ובאשר להחזקת תחמושת/כדורים – מאסר שלוש שנים, לפי סעיף 144 (א) סיפא).

 

 

העונש משתנה ממקרה למקרה, לפי מכלול הנסיבות של העושה והמעשה. קשת הענישה בעבירות של החזקת נשק היא רחבה ביותר ואין לומר, כי העונש הראוי בעבירות אלה הוא לעולם מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, יהיו הנסיבות אשר יהיו.

 

 

אכן, ההלכה הפסוקה מלמדת, כי "דרך המלך בכגון דא, בסופו של יום, צריכה להיות ככלל מאסר מאחורי סורג ובריח, וזאת בראש וראשונה להרתעת היחיד והרבים; אורך התקופה כרוך כמובן בנסיבות הספציפיות של העושה והמעשה " .

 

 

תקופות המאסר הממוצעות בעבירות הנשק השונות

 

 

תקופת המאסר הממוצעת בעבירות של החזקת נשק (הכוונה לנשק ממשי כגון אקדח ולא לחלקי נשק, כגון כדורים) הינה 10 חודשי מאסר לנאשמים נעדרי עבר פלילי אשר הודו וחסכו מזמנו היקר של בית המשפט ( לא התנהל הליך הוכחות בבית המשפט).

 

 

בעבירות של החזקת חלקי נשק (כגון כדורים) ,עונש המאסר הממוצע לנעדרי עבר פלילי הנו בדר"כ של עבודות שירות ( 6 חודשי עבודות שירות).

 

 

ישנם חריגים הן לקולא והן לחומרה, אך זו רמת הענישה הממוצעת בבתי המשפט ברחבי הארץ לעבירות נשק אלו .

 

 

בעבירות של סחר בנשק, עונש המאסר הממוצע חמור יותר ונע בין שנה וחצי עד שנתיים לנאשמים נעדרי עבר פלילי, שהודו והביעו חרטה. גם בעבירה זו ישנה סטייה לקולא וחומרה, הכל בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה .

 

 

תפקידו וחשיבותו של עורך דין פלילי בעבירות נשק

 

 

עורך דין פלילי מנוסה שילמד את חומר החקירה כנגד מרשו , ידע למצוא את הקשיים הראיתים (בהנחה שקיימים כאלו) ובהתאם ינהל מו"מ עם התביעה לשם הגעה להסדר טיעון מקל עבור מרשו, הנאשם או יילחם למען זיכויו בבית המשפט.

 

 

בעבירות נשק נדרשת המדינה להציג חוו"ד נשק, ישנם מקרים שחוות הדעת הינה פגומה ו/או קיימת מחלוקת בין הצדדים האם מדובר בנשק, רק עו"ד פלילי מקצועי יודע להתמודד עם מצבים אלו.

 

 

בחלק לא מבוטל של תיקי עבירות נשק, ישנו מידע מודיעיני בתיק בגינו הגיעו בלשי המשטרה לבית ותפסו את הנשק. לעיתים ישנם מחדלים בתחום של מידע מודיעיני ואז המאשימה בוחרת לחזור בה מכתב האישום ובלבד ששם המודיע (האדם אשר מסר את המידע הסודי למשטרה) לא יוודע לנאשם.

 

 

במקרים אלו ניסיונו ומקצועיותו של עורך הדין הפלילי הינה חשובים ביותר.