מתי ניתן להגיש תביעה על פי חוק לשון הרע?

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק לשון הרע") מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול לגרום לאחד מהדברים הבאים:

 

1.להשפיל אדם, לבזותו או לפגוע במשרתו או במשלח ידו.

 

2. מבחן שני: פרסום

הדבר השני שנדרש הוא פרסום של דבר לשון הרע. סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע קובע כי פרסום יכול להיות בכל צורה, בעל-פה, בכתב, בציור ואפילו בתנועה או בצליל.

 

3. מבחן שלישי: חשיפת אחרים מלבדך לפרסום

פרסום הלשון הרע הגיע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע. כלומר, עצם ההוצאה של דבר לשון הרע בדרך הפרסום אינה מספיקה, צריך גם שהדברים יגיעו לידי אדם נוסף אחד לפחות.

 

4. מבחן רביעי: הפרסום הוא אינו פרסום מותר עפ"י רשימת הפרסומים המותרים לפי חוק לשון הרע

מדובר בפרסום אסור. סעיף 13 לחוק מפרט רשימה של פרסומים שלא יכולים לשמש עילה לתביעת לשון הרע. לדוגמא: פרסום בישיבת ממשלה, פרסום של מבקר המדינה, פרסום על ידי שופט וכו'.

 

אם פגעו בי באמצעות לשון הרע נגדי, מה ניתן לעשות?

1. הגשת תביעה אזרחית לפי חוק לשון הרע ולבקש סעד של פיצוי ללא הוכחת נזק – די להראות בבית המשפט שהתקיימו כל התנאים שמגבשים את עוולת לשון הרע. מדובר בפיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪. כאשר מדובר בדבר לשון הרע שפורסם בכוונה לפגוע, מדובר בפיצוי שלא יעלה על סכום של 100,000 ש"ח. בפועל בתי המשפט אינם נוטים לפסוק את הסכום המירבי הקבוע בחוק לשון הרע, וקובעים פיצוי נמוך יותר.

 

2. הגשת תביעה אזרחית לפי חוק לשון הרע כעוולה אזרחית לפיצוי, כאשר יש צורך להוכיח את הנזק שנגרם לך ושיעורו – מדובר בתביעה נזיקית בה תובעים פיצוי לפי שווי הנזק שנגרם.

במסלול זה יש צורך להוכיח, בנוסף (לקיומה של לשון הרע עפ"י המבחנים המפורטים לעיל) כי נגרם בפועל נזק, וכן להוכיח את גובה הנזק שנגרם בעקבות הפרסום. החיסרון במסלול זה הינו הצורך בהוכחת קיומו של נזק ובשיעורו של הנזק ואילו היתרון הינו שהפיצוי יכול להיות גבוה, ככל שיוכח.

 

3. הגשת תביעה פלילית – הנפגע הוא התובע והוא המחליט אם להעמיד לדין את המפרסם. מדובר בהליך יוצא דופן, שכן בדרך כלל בעבירות פליליות המדינה, באמצעות הפרקליטות, היא התובעת, והיא המחליטה להעמיד את הפוגע לדין. עבירה על חוק לשון הרע יכולה להפוך לעבירה פלילית, אם התקיימו שני תנאים נוספים (בנוסף לארבעת המבחנים שפורטו לעיל):

 

א. פרסום הלשון הרעה היה בכוונה לפגוע.

ב. פרסום דברי הלשון הרע היה לשני אנשים או יותר, בניגוד לעוולה האזרחית שדורשת רק אדם אחד. עונשה המקסימלי של עבירה זו הוא שנת מאסר אחת.

 

אם תבעו אותי לפי חוק לשון הרע – אילו הגנות יש לי העומדות לרשותי?

בחוק לשון הרע ישנן שלוש מערכות הגנה עיקריות:

1. הפרסום הינו פרסום מותרים לפי סעיף 13 לחוק לשון הרע – הפרסומים המותרים:
סעיף 13 לחוק מונה 11 מקרים, לגביהם נקבע מראש כי מותר לפרסם כל דבר, גם אם הוא עולה כדי לשון הרע. בין אותם 11 המקרים נמנים:
פרסומים של חברי-כנסת, פרסומים בישיבות ממשלה, פרסומים באמצעות הממשלה או חבריה, פרסומים על-ידי מבקר המדינה ופרסומים על ידי ועדות חקירה.

 

סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע הינו מעניין במיוחד, שכן הוא קובע כי פרסום שהייתה חובה או הרשאה חוקית לעשות הוא פרסום מותר. לרוב, רשויות מקומיות עושות שימוש בהגנה זו כאשר תושב תובע אותן מכח חוק לשון הרע עקב עיקול שהוטל עליו בעקבות חוב כספי לעירייה והוא נפגע כתוצאה מהטלת העיקול ע"י הרשות המקומית.

 

2. אמת הפרסום / "אמת דיברתי" לפי סעיף 14 לחוק לשון הרע – הגנת האמת בפרסום שעונה על שני יסודות מצטברים:

 

א. מדובר בפרסום שהינו אמת אובייקטיבית:
בדנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס, פ"ד נב(3) 1 (1998) ובדנ"א 2121/12 פלוני נ' דיין (פורסם בנבו, 18.9.2014) נקבע כי קיימת אמת משפטית אחת.

 

ב. מדובר בפרסום שיש עניין ציבורי בפרסומו:
הפסיקה קבעה כי גם אם דבר מסויים הוא אמת, לא תמיד ראוי לפרסם אותו. לכן, ביטוי אמיתי יזכה להגנת האמת בפרסום אך ורק במקום בו פרסום הביטוי משרת מטרות חברתיות, מוסריות או ערכיות שכן ביטוי שכזה, הוא מעניינו של הציבור.

 

בע"א 10281/03 קורן נ' ארגוב (פורסם בנבו, 12.12.2016) נקבע כי על בית-המשפט לבחון האם בפרסום מתקיים אינטרס ציבורי והאם פרסום המידע יתרום ליכולת הציבור לגבש דעה בעניינים חשובים.

 

לדוגמא: בע"מ 1620/17 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 21.3.2017) בית-המשפט העליון קבע כי פרסומים מעליבים וחסרי טעם, פירסום עלבונות (למשל, פלוני שיפרסם כי בוגד באישתו, טיפש) אינם בעלי עניין ציבורי ואין הצדקה לפרסמם.

 

3. הגנות תום הלב לפי סעיף 15 לחוק לשון הרע – אלו הן סוגי ההגנות הרחבות והמורכבות יותר:

סעיף 15 לחוק לשון הרע מונה תחתיו 12 מקרים שמוגנים מפני תביעת לשון הרע, כל עוד הביטוי שפורסם בגדרם פורסם בתום לב, ולהלן יובאו ההגנות המרכזיות:

פרסום שנעשה תוך חובה חוקית, מוסרית או חברתית, מוכר גם כהגנת ה"עיתונאות האחראית".

פרסום שנועד להגן על עניינים אישיים ולגיטימיים.

פרסומים שהם הבעת דעה ביקורתית על עניינים ציבוריים, דמויות ציבוריות, פעולות פומביות ויצירות אמנות.

פרסום שנעשה באמצעות הגשת תלונה לרשות מוסמכת או לממונה.

פרסום שנעשה כדי להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם.

מהו "תום לב" שבמסגרתו נעשה הפרסום?

סעיף 16 קובע חזקה לפיה מי שפרסם באחת מן הנסיבות שבסעיף 15 הוא תם לב. לפיכך, הנטל להוכיח כי המפרסם היה תם לב רובץ על כתפי התובע.

לאור נטל ההוכחה האמור, העיסוק בסוגיות לשון הרע דורש מומחיות וניסיון בכדי להגיע לתוצאות משביעות רצון.