ביטול הסכם גירושין בהתנהגות: מה תוקף ההסכם אם בני הזוג לא התגרשו וגרו יחד?

לאחרונה נדונה בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה תביעתו של גבר, אשר ביקש לבטל הסכם גירושין שעליו חתם בשנת 2015, בטענה שלאחר שהסכם הגירושין נחתם, הוא ופרודתו לא התגרשו בפועל ואף שבו לחיות ביחד במשך שלוש שנים. רק לאחר שנפרדו שוב, טען הגבר, דרשה האישה לפנותו מהבית בחוסר תום לב כשהיא מסתמכת על אותו הסכם גירושין.

מנגד טענה האישה כי מדובר בהסכם המשקף באופן הולם את ההסכמות שאליהן הגיעה עם בן זוגה לשעבר, לאחר שניהל רומן עם אישה אחרת ובעקבות פרידתם.

הסכם הגירושין המדובר אושר בבית המשפט, וקיבל למעשה תוקף מחייב של פסק דין. השופטת מתחה ביקורת על כך שהגבר טען טענות סותרות, מכיוון שמצד אחד טען שחתם על ההסכם מתוך לחץ, ומצד שני טען כי פעל יחד עם זוגתו לבטל את ההסכם באמצעות התנהגותם. גם טענת הגבר שסירובה של האישה לסיים את הליך הגירושין מהווה עילה לביטול ההסכם - נדחתה על ידי השופטת. לבסוף התביעה כולה נדחתה, והגבר חויב לשלם את הוצאות המשפט בסכום כולל של 74 אלף שקלים.

אילו הסכמות נכללו בהסכם הגירושין, ומדוע הוגשה הבקשה לבטלו כשמונה שנים לאחר שנחתם?

בני הזוג החליטו להתגרש בשנת 2015, לאחר שהביאו לעולם שתי בנות. הם נקלעו למשבר זוגי עמוק בעקבות רומן שניהל הגבר עם אישה אחרת. לאחר שחתמו על ההסכם ובהתאם להסכמות שנכללו בו, ביתם המשותף עבר לבעלותה הבלעדית של האישה. הם פנו לבית הדין הרבני כדי להסדיר את הגט והגירושין, אולם ההליך לא הסתיים בפועל.

כשנתיים לאחר שחתמו על הסכם הגירושין, חזרו השניים לגור יחד בבית שהיה כעת בבעלות האישה בלבד. ואולם, הקשר לא החזיק מעמד וכעבור כשלוש שנים נוספות דרשה האישה מהגבר שיפנה את הבית. מאחר שסירב, היא הגישה תביעה לפנותו, והוא הגיש בתגובה את התביעה לביטול הסכם הגירושין.

האם העובדה שבני הזוג שבו לגור יחד במשך תקופה מסוימת מהווה עילה לביטול ההסכם?

במסגרת התביעה שהגיש, טען הגבר כי הופעל עליו לחץ וכי חתם על ההסכם מבלי להבין את השלכותיו. לחלופין טען כי חרטתה של הנתבעת וסירובה להתגרש בבית הדין מהווים חוסר תום לב. כמו כן טען כי העובדה שחזרו להיות יחד מהווה עילה לביטול ההסכם משום שהיא מראה כי ההסכמות במסגרתו נזנחו.

האישה הכחישה את כל טענותיו, והבהירה כי המסמך נחתם לאחר שהתובע התייעץ עם עורך דינו, וכי היא הייתה הצד הפגוע בהסכם הגירושין לאור העובדה שפרידתם נבעה ממערכת היחסים שקיים בעלה עם אישה אחרת.

בית המשפט: התובע לא הציג שום ראיה על כך שחתם על ההסכם מתוך לחץ

השופטת התרשמה כי מלבד טענותיו של הגבר על כך שחתם תחת לחץ, הוא לא הציג כל ראיה לכך. מעבר לכך, הוא חתם על ההסכם כחודש וחצי לפני האישה, ולא הוכחש שהמשבר הזוגי ביניהם נוצר בשל העובדה שניהל רומן. השופטת אף הבהירה כי לפי חוק החוזים, חתימה תחת לחץ אינה מהווה עילה לביטול ההסכם, אלא רק כאשר מדובר בכפייה או עושק - והיא לא התרשמה כי במקרה זה מדובר בכפייה או בעושק.

האם סירובה של האישה להשלים את הליך הגירושין מהווה הפרה של הסכם הגירושין?

בנסיבות המקרה, השופטת סברה כי האישה לא פעלה בחוסר תום לב, ומכל מקום מאחר שהתובע לא דרש ממנה בשום שלב להשלים את הליך הגירושין - סירובה אינו מצדיק את ביטול הסכם הגירושין. מעבר לכך, אחרי שההסכם נחתם, הן הגבר והן האישה פעלו על פי ההבנות שבמסגרתו, מלבד עניין הגירושין, לרבות תשלום מזונות על ידי התובע.

יש לך שאלה?

פורום גירושין

אמנם, כשנתיים אחרי שחתמו על ההסכם, חזרו השניים להתגורר יחד. עם זאת, השופטת קיבלה את הרושם שהם המשיכו לחיות יחד תחת הפרדה רכושית מוחלטת, ולכן אין בהתנהגותם עילה לביטול ההסכם. לאור כל זאת, החליטה השופטת לדחות את תביעתו של הגבר, וחייבה אותו לשלם את הוצאות המשפט בסך של 74 אלף שקלים.

תה"ס 30837-03-21