האם אפשר לתבוע פיצויים מבן זוג לשעבר שמסרב לתת את הגט ובכך לסיים את הליך הגירושין? לאחרונה דן בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יפו בתביעה שהגישה אישה כנגד הגרוש שלה, בטענה שעיכב את מתן הגט במשך 21 חודשים, אף שהתחייב לתת את הגט במסגרת הסכם הגירושין שעליו חתמו, ובכך הותיר אותה עגונה וגרם לה לנזקים.


מנגד, הגרוש טען כי הוא מעולם לא עיכב את הגט או סירב לתת אותו, והסביר כי העיכוב בגירושיהם עקב התמשכות ההליכים בבית הדין הרבני, אשר נגרמו באשמתה של אשתו לשעבר וכן עקב משבר הקורונה.


בהסכם הגירושין התחייבו השניים להגיש בקשה משותפת להתגרש בתוך שבוע, ולהסדיר את הגט. ואולם, הבעל נסוג מהתחייבות זו וביקש שלום בית בבית הדין הרבני. בסופו של דבר ורק לאחר כמעט שנתיים של הליכים שונים, קיבלה האישה את הגט.


לאור זאת, קבעה השופטת סגלית אופק כי הבעל הפר את ההתחייבות החוזית המפורשת ביניהם, והתנהלותו הקנתה לאישה את הזכות לקבל פיצויים עקב סירובו להתגרש. התביעה התקבלה, ונקבע כי הגרוש יעביר לאשתו לשעבר פיצויים בסך של 63 אלף שקלים. כמו כן עליו לשלם לגרושתו את הוצאות המשפט בסכום של 18 אלף שקלים.


האם הייתה סיבה לגיטימית לעיכוב הגירושין במשך תקופה ממושכת של כמעט שנתיים?


בני הזוג נקלעו למשבר זוגי לאחר כ-48 שנות נישואין, ואחרי שהביאו לעולם וגידלו יחדיו חמישה ילדים. הם התגוררו יחד בבית משותף, והמשיכו להתגורר באותו בית גם כשנה לאחר שחתמו בבית המשפט לענייני משפחה על הסכם גירושין המסדיר את כל הסוגיות הכרוכות בפרידתם וחלוקת הרכוש ביניהם, מלבד הסוגיות שניתן להסדירן אך ורק בבית הדין הרבני, כגון הסדרת הגט.


באותו הסכם הם התחייבו להגיש לבית הדין הרבני בקשה משותפת להתגרש, לקבל פסק דין לגירושין ולהסדיר את הגט, וזאת בתוך שבוע ממועד החתימה על ההסכם. בית המשפט אישר את הסכם הגירושין, ונתן לו תוקף משטי מחייב של פסק דין.


בהתאם לכך, הגישה האישה את הבקשה לבית הדין הרבני, אך הגבר הודיע כי הוא מסרב להתגרש ומבקש שלום בית. כשנה לאחר מכן הגישה האישה תביעה לגירושין, וההליכים התארכו הן בשל משבר הקורונה והן בשל התנהלותו של הגבר. בסופו של דבר, כשנתיים לאחר שחתמו על הסכם הגירושין, הסכים הגבר להתגרש ובית הדין הרבני הסדיר את הגט באותו יום.


האם מדובר בסרבנות גט או בהימשכות הליכים שאינה קשורה להתנהלותו של הבעל?


בתביעתה טענה הגרושה כי בן זוגה לשעבר הותיר אותה עגונה ומנע ממנה להמשיך את חייה תקופה ממושכת, תוך הפרת התחייבותו להשלים את הגירושין. מנגד, הגרוש טען כי כל העיכוב חל מכיוון שהם נותרו לגור ביחד גם לאחר החתימה על ההסכם, לאור הימשכות ההליכים בין היתר בשל תקופת הקורונה, כי אשתו לשעבר לא פעלה בעניין במשך יותר משנה, וכי לא נגרם לה כל נזק כלכלי או נפשי.


ואולם, השופטת סגלית אופק הדגישה כי ההתחייבות ההדדית של בני הזוג נובעת הן מכוח הסכם הגירושין שעליו חתמו והן מעצם מערכת היחסים שהתקיימה ביניהם. במקרה זה הבעל הודיע באופן מפורש כי הוא חוזר בו ואינו מעוניין לתת את הגט, כך שמדובר בהפרת ההסכמה ביניהם. מדובר בהפרת יסודית של הסכם הגירושין, הבהירה השופטת, והאישה זכאית לקבל פיצויים עבור הנזקים שנגרמו לה בעקבות התנהלותו. כמו כן, האישה זכאית לפיצויים בגין פגיעה בזכויות היסוד שלה לנהל את חייה כפי רצונה, ללא שעבוד לכפייה שרירותית מצדו של בעלה לשעבר.


נוסף לכל זאת, הפסיקה מכירה במקרים של סרבנות גט כמקרים שבהם ניתן לקבל פיצויים בגין עוולת הרשלנות. השופטת דחתה את כל טענותיו של הבעל כי העיכוב בגירושין לא חל בשל סירובו לתת את הגט, וקבעה כי התנהלותו היא שעיכבה את מתן הגט.

 

יש לך שאלה?

פורום הסכם גירושין


לפיכך, התביעה התקבלה. השופטת סגלית אופק העריכה כי לא נגרמו לאישה נזקים חמורים, ועיקר הנזק נגרם בשל הפגיעה באוטונומיה הבסיסית שלה. לצורך קביעת הפיצוי שקללה השופטת את העובדה שמדובר באישה דתייה, שמדובר בהפרת התחייבות מפורשת מצד הבעל וכן התחשבה השופטת במועד שבו ניתן הגט. לסיום נקבע כי האישה תפוצה בסך של 63 אלף שקלים, וכן תקבל תשלום על הוצאות המשפט בסך של 18 אלף שקלים.

 

 

תלה"מ 3099-11-20