קביעת אבהות ללא בדיקת רקמות, האם אפשרי?
ישנה חשיבות רבה לנכונות רישום האב הביולוגי, העובדה כי רישום האב הביולוגי כוחו יפה בפני כולי עלמא ולא רק כלפי התא המשפחתי המצומצם יוצרת את חשיבות מהימנות הרישום.
חשיבות בירור מוצאו הגנטי של האדם וההיסטוריה הרפואית של משפחתו תסייע לדוגמא בקביעת דיאגנוזה רפואית במקרה הצורך וסיוע בריפוי מחלות גנטיות.
ידיעה וודאית של זיהוי האב מסייעת לפתרון של בעיות רפואיות שלהן היסטוריה משפחתית/גנטית כמו גם במקרים של השתלת איברים וכו'.. חשיבות רבה ישנה לקביעה זו גם על מנת להימנע מנשואים לא רצויים של קרובים.
נוכח כל האמור לעיל נטל ההוכחה ברישום של אבהות הוא גדול מאוד, ההלכה הפסוקה בבתי המשפט היא כי על בית המשפט לדרוש ראיות בתיק אבהות גם במקרים בהם לא עולה שאלה של מעמד ואין להסתפק בהצהרת הצדדים בעניין זה שכן מדובר בקביעת סטאטוס אשר לו השלכות גם על צדדים שלישיים.
סעיף 21 לחוק מרשם האוכלוסין התשכ"ה- 1956 קובע כדלקמן: "שם אביו של ילד שנולד לאישה פנויה יירשם על פי הודעת האב והאם כאחד או ע"פ פסק דין של ביהמ"ש או בית דין מוסמך". בעבר ע"פ הוראות משרד הפנים, רשם פקיד הרישום של משרד הפנים את דבר אבהותו של ילד עד הגיעו של הילד לגיל 3 שנים, לאחר מכן לא היה רשאי פקיד הרישום לרשום אלא ע"פ פסק דין של ביהמ"ש או בית דין מוסמך. כיום הוראות אלו עודכנו לגיל שנה בלבד.
נוכח האמור לעיל נטל ההוכחה כאשר רוצים לרשום אבהות לילד שגילו מעל גיל 3 הוא נטל כבד מאוד ולכן על ביהמ"ש לקבל את הראיות הטובות ביותר על מנת שיוכל לקבוע אבהות לילד, לעניין זה נראה כי הראיה הטובה ביותר היא "בדיקת רקמות" כמבחן גנטי, בדיקה זו היא למעשה הראיה העצמאית והאובייקטיבית ביותר לקביעת אבהות של ילד. בדיקה זו נהוגה ברוב מערכות המשפט בעולם ולאחרונה גם אצלנו, כבדיקה שיש בה להכריע את שאלת זהותו של האב.
במקרים רבים התעקשותו של בית המשפט על עריכת בדיקת רקמות הולידה תוצאה שונה לחלוטין ממה שחשבו בני הזוג כאשר ביקשו לרשום אבהות, אכן במקרים כאלו תוצאה מעין זו יכולה לגרום לזעזוע משפחתי אישי הן של בני הזוג והן של הילד אולם בשל החשיבות של הדיוק בקביעת האבהות ביהמ"ש יעדיף תוצאה זו עלפני מצב של רישום ללא וודאות מוחלטת.
ישנה חשיבות רבה ברישום שם האב, ונכונות רישום זה. החשיבות היא מכרעת לעניין נישואיו העתידיים של הקטין, מניעת נישואי קרובים ונושאים נוספים המוזכרים להלן:
ראה ת.מ.א (ת"א) 3206/94 (לא פורסם) שם נאמר ע"י כבוד השו' פורת.
"בהכרת אבהות כרוכים עניינים נוספים, הנגזרים מעצם ההכרה כי פלוני הוא אביו של פלמוני ובין היתר ענייני ירושה, אפוטרופסות, אימוץ, רישום במרשם האוכלוסין וכשרות היוחסין (והרי ידועה הסוגיה "שתוקי" – מי שאביו אינו ידוע – ופסלותו/ הגבלתו לנישואין) לעניין זה יש השלכות אף על צאצאי התובעת שכן לאלה זכויות כלפי אבי התובעת הן בירושה, במזונות ואפילו במידה מסויימת בענייני אפוטרופסות.
(לגבי זכויות – חובות נכדים/ סבים) ואף להם עניין שאמם לא תיהיה בגדר "שתוקי", שכן "פגם" זה הוא רב דורי אין לפקפק איפה בזכות, באינטרס ובעניין שיש לתובעת מבחינה משפטית להם ניתן להוסיף את ההיבטים החברתיים ובעיקר הפסיכולוגיים: החשיבות שבחשיפת השורשים, קביעת הזכות העצמית, הזכות להציג בציבור את זהות האב והייחוס המשפחתי, הדימוי העצמי ושאר ההשלכות ואפילו מידע על מחלות גנטיות ותורשתיות אשר בכולן אינטרס לגיטימי בתביעת האבהות".
ברור כי טובת הילד הוא רישום אביו, על פני השארת המצב כפי שהוא.
נראה כי ע"פ הוראות החוק וההלכה הפסוקה בבתי המשפט, לילד עד גיל שנה ניתן לרשום אבהות בהצהרה של שני בני הזוג בפני פקיד הרישום של משרד הפנים אולם לילד מעל גיל שנה יש לפנות לביהמ"ש על מנת לקבל פסק דין הצהרתי בעניין ונראה כי ביהמ"ש ייתן פסק דין כזה רק לאחר שבירר את זהותו של האב ע"י בדיקת רקמות.
לאחרונה תוקן חוק מידע גנטי, שנכנס לתוקפו בחודש נובמבר 2010, ובו הוראות חדשות אשר תכליתן הסדרת מרבית השאלות אשר היו פתוחות ללא מענה מזה זמן רב. אחד מההסדרים החשובים הוא לדוגמה היכולת לאכוף, על אף סירוב האב הנטען מלערוך בדיקה , עריכת בדיקה.
עודכן ב: 15/02/2011
.jpg)
.jpg)
.jpg)
