ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק אשר קובעת כי לא יהיה ניתן לפרסם את פרטיו של חשוד בפלילים מהרגע בו נודע לאחרון על קיום החקירה כנגדו, ועד 48 שעות לפני המועד שנקבע לשם התייצבותו, או תום הדיון הראשון שנערך לחשוד בפני שופט - לפי המוקדם מביניהם. הצעת החוק קיבלה את תמיכתה של האגודה לזכויות האזרח והסנגוריה הציבורית ומדובר בהצעה אשר מטרתה לאפשר לחשודים אשר עומדים בפני חקירה משטרתית לפנות ביוזמתם לבית המשפט ולבקש מתן צו איסור פרסום על זהותם.
יש לכם שאלה?
יודגש כי היום רשאי נחקר לבקש מבית המשפט צו איסור פרסום, עם זאת, פעמים רבות מפורסם שמו של הנחקר באמצעי התקשורת עוד בטרם עולה בידיו של האחרון לבקש את איסור הפרסום. הצעת החוק הנ"ל מבקשת להקדים למעשה פרסומים אלו, עד אשר יגיש הנחקר את בקשתו לבית המשפט. בית המשפט יהיה רשאי להתיר את הפרסום בהתאם לנסיבות, לדוגמא כאשר מדובר בצורך חקירתי או באישיות ציבורית. כמו כן, הנחקר רשאי לבקש בעצמו את הסרת איסור הפרסום.
בדברי ההסבר לחוק נכתב כי שיעור גבוה במיוחד של נחקרים נאלצים להתמודד עם פרסום שמם בציבור וזאת למרות שכתבי אישום אינם מוגשים כנגדם בסופו של היום. לעיתים, שמו של החשוד נקשר עם ביצוע מעשים פליליים, בעיתונות, בתקשורת ובעיקר ברשת האינטרנט. הדבר עלול לפגוע בחשוד באופן בלתי מידתי. למעשה, פרסומים אלו מקהים באופן משמעותי את העוקץ מצווי איסור פרסום. הדברים נאמרים ביתר שאת כאשר עסקינן בנחקר חף מפשע, שפרטים אודות חקירתו מתרוצצים במדיה הפתוחה לכל, אך בסופו של היום לא מוגש כנגדו כתב אישום כלל.
למרות התנגדות כלי התקשורת
נציגי התקשורת בוועדה התרעמו על הצעת החוק. שילה דה בר, עד לא מזמן עורך העיתון ידיעות אחרונות, טען כי עיתונאים וכלי תקשורת אינם יכולים לדעת מתי חלפו 48 השעות האמורות ומתי הם יכולים לפרסם פרטים אודות פלוני העומד לחקירה. לדברים הצטרפו גם נציגי חדשות ערוץ 2 אשר טענו כי מדובר בשינוי של ממש בסדרי העולם העיתונאי. ח"כ זהבה גלאון (מר"צ), התנגדה להצעת החוק וזאת משום שלטענתה מדובר בפגיעה של ממש בחופש העיתונות ובזכות הציבור לדעת. לטענת גלאון, עסקינן בהחלטה אשר מטרתה "להקל על טיוח חקירות כנגד אנשי ציבור ועברייני מין". ח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו), הציג עמדה הפוכה. לטענתו, פעמים רבות הופך שמו הטוב של אדם ל"מרמס בידי אנשי תקשורת" וזאת בעבור כותרות בעיתון.
.JPG)
