ת"א 5972-04
מדי יום, נפגעים אזרחים רבים בישראל בתאונת דרכים. אדם אשר נפגע בתאונת דרכים, ונגרמו לו נזקי גוף בעקבות התאונה, רשאי להגיש תביעה כנגד הנהג הפוגע וחברת הביטוח אשר ביטחה את רכבו של האחרון במועד התאונה. מהו אפוא הדין כלפי נהג אשר נפגע בתאונת פגע וברח? האם נהג זה עומד בפני שוקט שבורה?
יש לכם שאלה?
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אשר מהווה את הדין המשפטי בעניין הפיצויים בסוגיה זו, קובע כי במידה וזהות הנהג הפוגע אינה ידועה, פתוחה בפני הנפגע הדרך להגיש תביעה כנגד קרנית (קרן ממשלתית לפיצויי נפגעי תאונות דרכים). עם זאת, היות ועסקינן בתאונת פגע וברח, לא אחת טוענת קרנית כי התובע כלל לא נפגע בתאונת דרכים אלא בנסיבות אחרות. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין הבא אשר עסק בעניין חבותה של קרנית בגין תאונת דרכים שנטען שהתרחשה מחוץ לבית החולים בנהריה.
מדובר באדם אשר הגיש תביעה כנגד קרנית בגין תאונת דרכים בה נפגע כתוצאה, לטענתו, מפגיעת רכב חולף מחוץ לבית החולים בנהריה. התובע, אשר טען כי הוא אינו יודע את זהות הרכב הפוגע, הגיש את תביעתו כנגד קרנית מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. קרנית טענה כי אין לקבל את טענות התובע, באשר לנסיבות פציעתו, וזאת בשל בלבול רב במסמכים הרפואיים אשר עסקו בפציעה. לטענתה, הנטל להוכיח את תאונת הדרכים הונח על כתפיו של התובע, והלה לא הרימו כנדרש.
התובע מוכיח את קרות התאונה
על פי כתב התביעה, התובע אושפז ב-25 ליולי 2001 בבית החולים בנהריה בגין בצקות ברגלים וקוצר נשימה. ב-27 ליולי, בעודו מאושפז בבית החולים, יצא התובע מהמוסד הרפואי ונפגע – לטענתו – מרכב חולף כאשר חצה את הכביש בדרכו לתחנת האוטובוס. התובע הובהל לבית החולים על ידי נהג מונית אשר הזדמן למקום, כאשר הוא נתון בהכרה מעורפלת. יצוין גם כי זהותו של נהג המונית לא נודעה.
קרנית טענה כי התובע נחבל בגופו ב-26 ליולי, ולא ב-27 כפי שנטען בכתב התביעה. לטענתה, התובע יצא על דעת עצמו מהמחלקה הפנימית, שם היה מאושפז, ונחבל בנסיבות אחרות. עם זאת, קרנית לא הציגה כל אפשרות אחרת לאופן פציעתו של התובע, זולת תאונת הדרכים הנטענת על ידו. בית המשפט קיבל את התביעה, וזאת למרות הבלבול במסמכים הרפואיים, וחרף העובדה כי נסיבות התאונה התבססו על עדותו של התובע בלבד. כמו כן, זומנה לבית המשפט קצינת משטרה אשר העידה על התיקון אשר בוצע בהודעת התובע לכך שהתאונה התחרשה ב-27 ליולי ולא ב-25 כפי שנכתב בתחילה.
בית המשפט קיבל כאמור את גרסתו של התובע. ראשית, צוין כי התובע אכן נפגע באורח קשה כאשר הובא לחדר המיון ביום המדובר. התובע סבל מחבלות בפנים ובראש, נגרמו לו שברים בעצמות ברגל ימין, והכרתו הייתה מעורפלת. הנתבעת לא הציגה כאמור כל גרסה אחרת לאירוע אשר הסב לתובע חבלות כה משמעותיות. הנתבעת טענה שוב ושוב כי האירוע התרחש ב-26 ליולי ולא ב-27. עם זאת, בית המשפט קבע כי בשקילת מאזן ההסתברות, לרבות החבלות מהן סבל התובע, סביר להניח כי הוא נפגע מרכב חולף ואין נפקא מינא אם האירוע התרחש ב-26 ליולי או ב-27 לחודש.
השופט הוסיף כי למרות שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, דבריו של התובע זכו לתמיכה גם מהמסמכים הרפואיים. אכן, הרישומים הרפואיים הותירו בבלבול משהו את סוגיית מועד התאונה (ב-26 או ב-27) אבל ניתן היה למצוא בהם תמיכה רבה לכך שעסקינן בתאונת דרכים. לדוגמא, כבר במועד הראשון לאחר האירוע נכתב כי התובע עבר תאונת דרכים ונבדק על ידי אורטופד בחדר מיון, בית המשפט קבע כי למרות הבלבול בעניין התאריך "תוכן הרישומים הרפואיים תמך כל הדרך בגרסת התובע, כי בתאונת דרכים עסקינן. יש לקבוע כי התאונה אירעה בנסיבות כפי שהתובע העיד".
.png)
