בית המשפט העליון, בפסק דין דרמטי, שינה את פסיקתו של בית המשפט המחוזי וקבע כי העיתונאית אילנה דיין לא הוציאה לשון הרע כנגד סרן ר' בתחקיר אשר פורסם על ידה בשנת 2004.

 

יש לכם שאלה?

פורום לשון הרע

 

עם זאת, בית המשפט קבע כי דיין הוציאה את דיבתו של הקצין הקרבי בפרומו לתוכנית. אי לכך, סכום הפיצויים אשר נפסק לטובת המשיב בבית משפט קמא, הופחת בבית המשפט העליון מ-300,000 שקלים ל-100,000 שקלים "בלבד". התחקיר המדובר הינו כתבה אשר פורסמה במסגרת תוכנית התחקירים הותיקה "עובדה" לפני כשבע שנים וחצי. בכתבה הוצג סרן ר', קצין דרוזי קרבי, כמי שביצע "וידוא הריגה" בילדה פלשתינאית בת 13 בסמוך למוצב גירית ליד רפיח. הקצין, אשר זוכה מאשמה במסגרת הליך פלילי שהתנהל כנגדו, וזאת לאחר שהעד המרכזי עליו ביססה התביעה את כתב האישום הודה כי שיקר (בשל מחלוקת פנימית בין החיילים בפלוגה לבין המ"פ באשר לזכויות היתר של החיילים ה"ותיקים"), הגיש לאחר זיכויו תביעה אזרחית כנגד אילנה דיין בגין הוצאת לשון הרע.


דיין, עיתונאית ותיקה ומשפטנית בהשכלתה, ניהלה כנגד הקצין משפט ארוך אשר בסופו של דבר נגמר בפסק דין קשה לחובתה שניתן על ידי השופט נועם סולברג (אשר מונה לאחרונה לבית המשפט העליון). סולברג מתח ביקורת חריפה על דיין בבית המשפט המחוזי וקבע כי האחרונה הוציאה את דיבתו של התובע באופן ברור. דיין לא אמרה נואש והגישה ערעור על פסק דין זה לבית המשפט העליון. בבית המשפט העליון נמצא לה מזור מסוים בדמות הפחתת הפיצוי.

 

סרן ר': "הוצגתי כחיית אדם"


המשיב, סרן ר', טען גם בבית המשפט העליון כי בכתבה הוצגו קטעים שונים שהוצאו מהקשרם אשר גרמו להצגתו כ"חיית אדם". לדוגמא, הושמעו קטעים מרשת הקשר באופן בררני ומקוטע. כמו כן, המשיב טען כי הכתבה נערכה באופן מגמתי, תוך הפרה בוטה של האתיקה העיתונאית. סרן ר' השיג גם על צילומי האילוסטרציה אשר צורפו לכתבה ואשר יצרו אצל הצופה את התחושה כי מדובר בצילומים אותנטיים ואמיתיים אשר התרחשו באמת.


השופט סולברג קיבל כאמור את טענותיו של סרן ר' בבית המשפט המחוזי וקבע כי אכן מדובר בהוצאת דיבה. בפסק דינו מתח סולברג ביקורת על דיין אשר הציגה את הקצין הקרבי כ"אכזרי ומרושע" ודחה את טענותיה בדבר "תום לב" ו"אמת בפרסום". בית המשפט העליון, לעומת זאת, קבע כי עמדה לדיין במקרה זה הגנת "אמת בפרסום" וזאת משום שעובדות התחקיר אשר עליו התבססה הכתבה היו "נכונות בשעתן". כמו כן, נקבע כי המקורות אשר עליהם הסתמכה המערערת בכתבתה היו "מקורות מהימנים ורציניים". השופטים ציינו עוד כי דיין, בבואה לאמת את העובדות, נקטה באמצעים סבירים וניכר כי היא האמינה בנכונותן.


בית המשפט העליון בחן אפוא את האיזון אשר יש לערוך בין עיקרון חופש העיתונאות אל מול עיקרון השם הטוב. בפסק הדין המחוזי קבע סולברג כי על העיתונאים מונחת אחריות כבדה וזאת משום שפעמים רבות הם החוקרים, השופטים והתליינים. אי לכך, סולברג היה סבור כי על העיתונאים לאזן ולבדוק את העובדות, כפי שנעשה בבית משפט. בית המשפט העליון דחה תזה זו מכל וכל. בפסק הדין נקבע כי "קשה להלום כי הסטנדרט הגבוה המצופה מרשויות תביעה וחקירה יונח לפתחם של עיתונאים". השופטים הוסיפו כי "התקשורת אינה בעלת אמצעים כרשויות אלה".


הפולמוס התקשורתי


ערעורה של דיין, אשר נחשבת לאחת מבכירות העיתונאיות החוקרות בישראל, הפך בתוך שעות בלבד לסוגיה מרתקת בנוף התקשורתי והמשפטי. כתבים בעלי תפיסת עולם שמרנית-ימנית מתחו ביקורת על דיין ופסיקתו של בית המשפט העליון, בעוד שכתבים ופרשנים ליברליים-שמאלנים הצדיקו את הפסיקה והעלו אותה על נס. הפובליציסט בן דרור ימיני (מעריב) הזכיר טענות שונות כנגד דיין שנשמעו במהלך ההליך המשפטי. לדוגמא, למרות שלא הוכח כי הילדה הפלשתינאית הייתה בדרכה לבית הספר, דיין חזרה על כך מספר פעמים במהלך הכתבה. זאת ועוד, דיין לא הדגישה כי מדובר היה בימים "סוערים מבחינה ביטחונית" אשר לוו בהרוגים רבים משני הצדדים (חמישה ימים לפני האירוע בשדרות שני ילדים בני 4 ו-2, ובאותו הימים מצאו את מותם שני אזרחים ושני חיילים).

 

כמו כן, שבעה ימים בלבד עובר למקרה המדובר, הותקף מוצב הסמוך למוצב נשוא התובענה (בהתקפה היו נפגעים). ימיני הוסיף וציין כי בימים המדוברים עשתה תנועת חמאס שימוש רב בילדים במסגרת פעולותיה (מנסה לרמוז כי ייתכן והילדה ההרוגה לא הייתה "ילדה תמימה בדרכה לבית הספר"). כמו כן, ימיני הדגיש כי תמונתה של הקטינה פורסמה באתר שהידים מטעם תנועת החמאס, והורדה משם במקביל להתנהלות ההליך המשפטי בישראל.

 

ימיני טען והזכיר את ההקשר שעשה השופט ריבלין בין המקרה דנן לבין הלכת "ג'נין ג'נין" בתור תעודת עניות לדיין (הלכת ג'נין ג'נין הינה פסק דין בעניין לשון הרע אשר הוגש על ידי חיילי מילואים כנגד הבמאי והשחקן מוחמד בכרי בעקבות סרטו "ג'נין ג'נין" המתאר טבח לכאורה שביצעו חיילי צה"ל בתושבי מחנה הפליטים בזמן מבצע "חומת מגן". יודגש כי בית המשפט קבע כי מדובר בלשון הרע, אך בכרי לא חויב בפיצויים משום שהתובעים לא היו קבוצה לפי חוק איסור לשון הרע).


לעומת ימיני, עידו באום באתר "הארץ", במאמרו "פרשת סרן ר': שיעור לסולברג בחופש העיתונות", עסק בהשוואה בין פסיקתו של סולברג, אותה באום תופס כ"פסיקה של שופט מחמיר", אל מול פסק דינו של השופט ריבלין, הנתפס על ידו כליברל. כמו כן, באום מעלה על נס את חופש העיתונות ומציין כי פסיקתו של בית המשפט העליון במסגרת פסק הדין הנוכחי הרחיבה באופן משמעותי את ההגנות בדבר פרסום לשון הרע. לדוגמא, הוא הדגיש כי בוטלה הלכת חברת החשמל נ' הארץ משנת 1969, ואי לכך הורחבה ההגנה על עיתונאים המפרסמים תכנים בעלי עניין ציבורי אשר יש בהם לשון הרע.