ע"פ 7633/11
לדאבוננו הרב, עבירות מין בכלל, ועבירות מין כנגד קטינים בפרט, הפכו בשנים האחרונות למכת מדינה של ממש. מדובר בעבירות אשר יכולות להתרחש בכל מקום ובכל זמן. מהו אפוא העונש אשר יש לגזור על אדם שהורשע בביצוע עבירות מין בקטינה מתחת לגיל 16? להלן דוגמא למקרה כאמור.
יש לכם שאלה?
מדובר בפרשה אשר במסגרתה הורשע אדם בביצוע מעשה מגונה בקטינה באזור תל אביב. השופט, צבי גורפינקל, הרשיע את הנאשם במיוחס לו וגזר על האחרון שלוש שנות מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח. כמו כן, נגזר על הנאשם גם מאסר על תנאי והוא חויב לשלם למתלוננת פיצויים בסך 20,000 שקלים.
ביצוע העבירה
על פי כתב האישום, הנאשם הפעיל בתקופה המדוברת מזנון במרכז הטניס בצפון תל אביב. באותה התקופה, המתלוננת הייתה קטינה אשר התאמנה במרכז. בסוף שנת 2009, כאשר המתלוננת הייתה בת כ-15, היא פגשה את נאשם ובנו במרכז הטניס. הנאשם הציע לילדה להסיע אותה לביתה. האחרונה נענתה להצעה והתיישבה במושב הקדמי כאשר בנו של הנאשם התיישב מאחור. לאחר שהנאשם הוריד את בנו בביתם, הוא המשיך לכיוון ביתה של המתלוננת.
על פי כתב האישום, במהלך הנסיעה הנאשם החל לגעת ברגלה של הקטינה ושאל אותה האם היא כבר קיימה יחסי מין. כמו כן, לטענת המתלוננת, הנאשם אמר לה "את נראית לי מאלה שנותנות" ו"בואי ננסה פעם אחת". לטענתה, הוא ניסה לנשק אותה והיא, בתגובה, הרחיקה אותו בצעקות ובבכי. המתלוננת הוסיפה וטענה כי הנאשם אמר לה כעת שהוא "ייקח אותם למקום בו אף אחד לא יראה" ואף ניסה לדחוף לה כסף לחזייה ולמפשעתה. בשלב מסוים, המתלוננת פתחה את דלת הרכב ונמלטה מהמקום בוכייה.
הרשעת הנאשם
הרשעתו של הנאשם התבססה על עדות המתלוננת ועדים נוספים מטעם המאשימה. יודגש כי הנאשם ניהל הליך מלא והכחיש מכל וכל את טענותיה של הילדה. לדבריו, המתלוננת ביקשה להעליל עליו וזאת משום שהיא התוודתה בפניו על עישון ושתייה ולא רצתה ש"יחשוף אותה". לחיזוק טענותיה של המתלוננת הובאו לעדות שורה ארוכה של חברים, בני משפחה, וגורמים הקשורים בחינוכה. בין עדים אלה ניתן היה למנות שתיים מחברותיה של המתלוננת לספסל הלימודים, יועצת בית הספר, מנהלת בית הספר, שתי חברות של המתלוננת מקבוצת הטניס, מאמן הטניס של המתלוננת והוריה. כמו כן, העידו בפני בית המשפט גם השוטרים אשר היו אמונים על חקירת האירוע.
עדה נוספת אשר בית המשפט הרחיב אודות דבריה הייתה עובדת במאפייה בה עצרו הנאשם והמתלוננת, לכאורה, בדרך על מנת לקחת צ'ק עבור הנאשם. מנגד, ההגנה הציגה את העדים הבאים - מאמן נוסף במרכז הטניס, אמהות של שניים מהילדים אשר התאמנו עם המתלוננת במרכז הטניס, נער אשר התאמן עימה במרכז ומנהל מרכז הטניס.
בסופו של היום, ההליך בבית המשפט התנקז לשאלה - איזו גרסה לקבל? בית המשפט בחן את עדויות הצדדים והעדים מטעמם, וקבע כי הוא מבכר את טענותיה של המתלוננת באשר לתיאור המקרה. הודגש כי טרם האירועים המתלוננת הייתה "נערה ללא בעיות חריגות אשר חיה חיים נורמטיביים", וניכר כי לאחר מכן השתנו חייה לבלי היכר. בהכרעת הדין נקבע כי "האירוע השפיע על הצעירה באופן קשה. אחריו היא הייתה נסערת, הגיבה בתגובה פיסית קשה, התקלחה פעמים רבות וניהלה שיחות עם חבריה במהלכן פרצה בבכי". דהיינו, בית המשפט קבע כי לא ניתן לקבל את טענותיו של הנאשם לכך ש"לא קרה כלום בנסיעה".
גרסתה של המתלוננת קיבלה בבית המשפט חיזוק מחמת מספר שיקולים כגון:
- יום למחרת האירוע המתלוננת פנתה לגורמי התמיכה הסובבים אותה.
- גרסאותיה בפני הגורמים השונים היו עקביות (למעט הבדלים דקים ובלתי משמעותיים).
- נוכח עוצמת תגובותיה של המתלוננת, ניכר כי לא מדובר בסיפור בדיה.
- טענותיו של הנאשם לכך שהמתלוננת העלילה עליו בשל רצונה "להקדים תרופה למכה" בעניין "חשיפת הרגלי העישון והשתייה" נדחו על הסף.
