סכסוכים בין שוכרים ומשכרים מונחים לפתחן של הערכאות המשפטיות פעמים רבות. בין אם מדובר בהפרת חוזה שכירות, ובין אם עסקינן בגרימת נזק למושכר, ייתכן בהחלט כי אחד הצדדים התנהל בחוסר הגינות. במקרים אלה, בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים לצד הנפגע. האם פיצויים אלה יהיו מנת חלקו של שוכר עתידי כאשר בעל הבית ביטל את העסקה ביום המעבר? זהו עניינה של התביעה שלהלן.
יש לכם שאלה?
התובע במקרה דנן ביקש לשכור דירה ובמהלך חיפושיו הוא ראה את נכסו של הנתבע שהועמד להשכרה. לטענתו, הוא והמשכיר חתמו על זיכרון דברים אך ביום המעבר בעל הבית מנע ממנו להיכנס לדירה. בית המשפט קבע כי דין התביעה להתקבל. אי לכך, נפסקו לטובתו של השוכר פיצויים בסך 2,000 שקלים.
השוכר טען כי לא רק שהוא חתם על זיכרון דברים שכלל סיכומים שונים בנוגע לעסקה (כגון ערבויות, שכר דירה, תנאי שכירות ומועד כניסה), אלא שהוא גם מסר לנתבע סכום בעבור מקדמה על סך 1,000 שקלים. לדבריו, הוא התכונן למעבר, והחל לפעול לשם השגת הערבויות המתאימות. התובע טען כי ביום שבו הוא היה אמור לעבור לדירה החדשה, וכאשר הובלת חפציו כבר הייתה בדרך לנכס, בעל הדירה משך ידיו מזיכרון הדברים וסירב לאפשר את הכניסה. נטען כי בעל הבית פעל כאמור בשל רצונו כי בתו תגור בדירה.
ביטול זיכרון דברים כביטול חוזה שכירות
התביעה כנגד בעל הבית הוגשה על סך של 5,000 שקלים בגין ביטול החוזה, ו-250 שקלים בגין ביטולה של הערבות הבנקאית. מנגד, בעל הבית טען כי הצדדים לא חתמו על זיכרון דברים אלא על "מסמך שהעיד על רצינות השוכר ואישר את קבלת המקדמה". בכתב ההגנה נטען כי השוכר לא הגיע לאחר מכן לחתום על חוזה השכירות ולא הראה רצינות באשר לעסקת השכירות. לטענת בעל הבית, הוא "הופתע מאד כאשר השוכר ביקש ממנו, לאחר עשרה ימים, מפתחות לדירה", ועל כן הוא "נאלץ לסרב" להעביר את המפתחות.
בית המשפט קבע כי דין התביעה להתקבל, אך באופן חלקי. השופטת, לימור רייך, קבעה בפסק הדין כי התנהלות בעל הדירה לא הייתה אלא בגין התחרטותו מהשכרת הנכס. למעשה, הוכח כי הסיבה המרכזית לדחיית התובע וביטול הסכם השכירות הייתה נעוצה ברצונה של בתו של בעל הבית לעבור ולגור במקום. התובע טען כי בעקבות האירועים הוא נאלץ לקחת דירה במחיר גבוה יותר. בית המשפט קבע כי אכן כך. עם זאת, הודגש כי הדירה של התובע במיקום החדש הייתה גדולה יותר ושכר הדירה היה גבוה יותר באופן מובן.
לסיכום, בית המשפט קבע כי בעל הבית ישיב לתובע את כספי המקדמה וישלם לו פיצויים בגין עוגמת הנפש והטרחה על סך של 2,000 שקלים. בית המשפט קבע למעשה כי כאשר בעל הבית חזר בו מזיכרון הדברים, שהיה באופן ברור ומפורש עדות לכוונה להתקשרות, הוא הפר את החוזה בינו לבין השוכר העתידי ועל כן הוא חויב בפיצוי.
