סעיף 34ט לחוק העונשין קובע כי אדם לא יישא באחריות פלילית כאשר הוא ביצע מעשה בעת שהוא היה נתון במצב של שכרות.
יש לכם שאלה?
פורום רישום פלילי
פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום משפט פלילי
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר
שכרות זו תגן מפני הדין הפלילי כאשר היא נגרמה שלא מדעתו של הנאשם ו/או שלא כתוצאה מהתנהגות נשלטת מצידו. הסעיף מוסיף וקובע כי במידה ואדם עשה מעשה פלילי במצב של שכרות, והוא זה אשר גרם ל"ערפולו" בהתנהגות נשלטת ומודעת, יש לראות אותו כמי שעשה את הפעולה תוך כדי מחשבה פלילית (גם אם העבירה הייתה תולדה של אדישות, התנהגות או הייתה מותנית בתוצאה). מצב של שכרות מוגדר בסעיף זה באופן הבא - מצב בו אדם נמצא תחת השפעותיהם של סם מסוכן, חומר אלכוהולי או גורם מסמם אחר, וכתוצאה מכך הוא איננו בעל יכולת של ממש להבין בשעת המעשה את אשר הוא עושה ואת הפסול העומד מאחורי הדברים.
סעיף 34ט קובע אפוא באופן מפורש כי אדם יוכל ליהנות מהגנת סייג השכרות (החלקית או המלאה) רק כאשר הוא לא היה זה אשר גרם לשכרותו. דהיינו, במידה ואדם שתה לשוכרה בקבוק וודקה שלם, ולאחר מכן ביצע עבירות רכוש ותקיפה, הוא לא יוכל לטעון להגנה בגין היותו נתון תחת השפעת האלכוהול. במילים פשוטות, ניתן לסכם את מהות ההגנה הפלילית הנ"ל בשני תנאים הכרחיים:
- הנאשם לא גרם לשכרות. לדוגמא, הנאשם אולץ לשתות או לא ידע כי החומר אותו הוא צורך עלול לטשטש את חושיו והתנהגותו.
- הנאשם הוכיח קשר סיבתי בין היותו חסר יכולת של ממש (להימנע מעשיית המעשה או להבין את המשמעות המקופלת מאחוריו) לבין השפעת החומר המסמם או האלכוהולי שהיה בגופו.
נטל ההוכחה
במקרים בהם נאשם מעלה טענת "שכרות" במשפט פלילי, הנטל להוכיח את התנאים המצטברים הנ"ל מונח לפתחו. דהיינו, עליו לשכנע את בית המשפט כי התנאים בסעיף 34ט התקיימו בעניינו, וזאת בהתאם לפרשנות שניתנה להם בהלכה הפסוקה. חשוב להדגיש כי היות ומדובר במשפט פלילי, לאחר שהנאשם יעורר בליבו של בית המשפט ספק סביר באשר להתקיימותם של התנאים האמורים, הנטל להוכחת ההיפך יונח על כתפי התביעה.
בית המשפט העליון, בע"פ 6656/08 חביבולין נ' מדינת ישראל (ניתן בינואר 2010), התייחס לפרשנות הסעיף הנ"ל. בפסיקה זו נקבע כי שכרות איננה יכולה להיות הגנה של ממש אלא במקרים "נדירים ולא שכיחים" בהם היא נגרמה שלא מרצונו של אדם וללא מודעות מבחינתו. עם זאת, הודגש כי המחוקק קבע באופן מפורש ששכרות מתוך ידיעה (למשל, נטילת סמים באופן מכוון) יוצרת את החזקה בדבר קיומה של מחשבה פלילית המצדיקה הרשעה.
"ההצדקה המוסרית המקופלת מאחורי הדברים הנ"ל נמצא בכך שהחברה מטילה חובת זהירות מיוחדת על מי שיצר סכנה בהתנהגותו", נכתב בעניין חביבולין, "על כן, יש לראות אדם כמי שהיה מודע לפוטנציאל המסוכן של השתכרותו, מבחינת האפשרות לביצוע עבירה, גם אם הוא לא חזה או צפה מראש את השתלשלות הדברים שהביאה לביצוע העבירה ולתוצאה הטראגית".
דוגמא להכרעת דין
ע"פ 7000/10 יעקוב אלפידל נ' מדינת ישראל - במקרה זה, אדם שיכור תקף בלילה אחד שלוש נשים וגבר. כתוצאה מהתקיפה, אחת הנשים, ילידת 1942, מצאה את מותה. אי לכך, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום חמור אשר ייחס לו עבירות תקיפה שונות לצד עבירת הריגה. סנגורו של הנאשם ניסה לטעון כי מרשו שתה באותו הלילה ארבע כוסות בירה ועל כן הוא ביצע את המעשים כאשר הוא היה נתון בגילופין.
הסנגור הדגיש את דבריו של הנאשם בחקירתו במשטרה, אשר העיד כי הוא מעולם לא שתה אלא התחיל לשתות מספר ימים קודם לכן. לדבריו, הנאשם לא היה מודע לכך שהאלכוהול יגרום לו לבצע את המעשים שבוצעו על ידו. בית המשפט דחה את טענת ההגנה הנ"ל. נקבע כי הנאשם עצמו העיד בחקירת המשטרה כי כאשר הוא שותה הוא הופך להיות ממש "כמו משוגע" ונגרר לאלימות ללא שליטה (בלשונו של הנאשם - "משתולל ומכה"). משמע, בית המשפט קבע כי הנאשם היה מודע להשלכות של שתיית האלכוהול ואין הוא יכול להסתתר כעת מאחורי הגנת השכרות לפי סעיף 34ט לחוק העונשין.
