רבות דובר בפסיקה על חומרתן הרבה של עבירות מין. חומרה זו מקבלת משנה תוקף כאשר העבירות מבוצעות בקטינים ובתוך המשפחה. בהקשר זה, בית המשפט העליון קבע שיש להטיל על מי שמבצע עבירות אלו עונשים כבדים, כגמול למעשיהם וביטוי לסלידת החברה והוקעת הנעשה. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לכם שאלה?
פורום עבירות מין
פורום כתב אישום
פורום מעצר
פורום פלילי

 

במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהודה בביצוע מעשים מגונים באחותו למחצה וניסיון אינוס. על פי עובדות כתב האישום, החל משנת 1995 ועד שנת 1997, הנאשם נהג לבצע באחותו למחצה עבירות מין שונות, תוך שהוא ניצל את גילה הצעיר ופער השנים שהיה ביניהם. המעשים התבטאו בכך שהנאשם נגע למתלוננת באיבר המין ובשדיים, הניח את ידיה של המתלוננת על איבר מינו על מנת שתשפשפו ועוד. חלק מהמעשים בוצעו כאשר הנאשם והמתלוננת היו ערומים, ובחלקם, הראשון אף הגיע לפורקן מיני. באחת מההזדמנויות, הנאשם אף ניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, חרף העובדה שהיא הייתה בת פחות מ-14 שנים.

 

תסקיר המבחן 

 

מתסקיר המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם עלה שהלה גילה הבנה לפגיעתו במתלוננת, אך לא חש שהוא סבל מבעיה בתחום המיני. בנוסף, הנאשם נמנע מלפנות לטיפול פסיכולוגי בתקופה שלאחר ביצוע המעשים, למרות שלטענתו, העניין הציק לו רבות במחשבותיו. לאור זאת, שירות המבחן נמנע מגיבוש הערכה בדבר יכולת הנאשם להשתלב ולהתקדם במסלול טיפולי. עם זאת, נקבע שרמת מסוכנותו המינית של הנאשם הייתה נמוכה. בנוסף, מתסקיר הקורבן עלה שהמתלוננת אמנם נישאה ונולד לה ילד, אך היא הרבתה להסתגר בביתה, סבלה מפחדים והתקשתה להשתקם, חרף מאמציה לנהל אורח חיים רגיל, לכאורה.

 

הטיעונים לעונש

 

לאור התסקירים וחומרת העבירות, התביעה עתרה לענישה חמורה. הודגש שהמתלוננת הייתה בת משפחה של הנאשם, שראתה בו דמות מטפלת ותומכת ונתנה בו את אמונה, בפרט מאחר ותפקוד הוריה היה לקוי. התביעה אף הפנתה את תשומת לב השופטים לכך שהעבירות היו מהרף העליון של החומרה והן בוצעו במתלוננת טרם מלאו לה 14 שנים, לאורך מספר שנים ובתדירות תכופה. על כן, התביעה ביקשה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל משמעותי, פיצוי כספי ומאסר על תנאי.

 

מנגד, הסנגור הציג מספר שיקולים אותם טען שהיה ראוי לזקף לזכות הנאשם: העובדה שהוא הודה בבית המשפט וחסך זמן שיפוטי ניכר ואת הצורך בהעדת המתלוננת; הבעת חרטה ולקיחת אחריות; היעדר עבר פלילי לנאשם; ילדותו הקשה, בה גדל ללא אב מאחר והאחרון ריצה עונש מאסר ממושך; היעדר שימוש באלימות או כוח; הפסקת המעשים ביוזמת הנאשם וניסיונותיו לשקם את חייו ולפתוח דף חדש – הקמת משפחה והיותו אב לשני ילדים קטנים.


הסנגור אף ציין שהנאשם מונה לאפוטרופוס של ילדיו מאחר ואשתו הייתה חולה במחלת נפש. עוד נטען שבין הגשת התלונה עד להגשת כתב האישום חלפו שלוש שנים, מבלי שהיה לכך הסבר סביר. כלומר, סנגור הנאשם טען שחלוף הזמן והתנהלות התביעה במקרה זה הצדיקו הקלה בעונש. הנאשם עצמו הביע חרטה על מעשיו.

 

גזר הדין


בגזר הדין, נקבע שכל שיקולי הקולא שהוצגו על ידי הנאשם, נסוגו מפני חומרתן של העבירות שבוצעו והתגמדו לאור הצורך הציבורי בהוקעת מעשים אלו מהיסוד. קרי, העדפת שיקול הרתעתי על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם. הודגש שהנאשם ניצל את תמימותה וחוסר האונים של אחותו למחצה, אשר הייתה תלויה בו ורחשה לו אמון, אך הוא פגע בה בביתה, אשר היה אמור להיות להה למקום מקלט. לא היה כל ספק שפגיעה זו לוותה את המתלוננת לאורך כל שנות התבגרותה ולא הייתה עתידה להיעלם.

 

עם זאת, השופטים לא התעלמו מנסיבותיו האישיות של הנאשם וציינו לזכותו את העובדה שהוא לא ביצע עבירות נוספות, הפסיק את המעשים מיוזמתו ושימש כאפוטרופוס לשני ילדיו הקטינים לאור מצבה הבריאותי של אשתו. שיקולים אלו, לצד השיהוי בהגשת כתב האישום, הם שהביאו להקלה מסוימת בעונשו של הנאשם ולבסוף, הוא נידון ל-5 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, שנתיים מאסר על תנאי ותשלום פיצוי למתלוננת בסך 10,000 ₪.