העברת מידע על התקדמות כוחות צה"ל במהלך מבצע "עופרת יצוקה"

סעיף 111 לחוק העונשים מגדיר מהי עבירה של מסירת ידיעה לאויב. מדובר בעבירה חמורה ביותר, והעונש בצידה יכול להיות אף מאסר עולם, אם מוסר המידע עשה זאת במטרה לפגוע בביטחון המדינה. חלופה פחות חמורה של העבירה חלה כאשר מסירת המידע נעשתה ברשלנות. כלומר, בחוסר מודעות. חלופה זו כמעט ולא נידונה בפסיקה. עם זאת, דוגמא לגזר דין בגינה ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לכם שאלה?
פורום כתב אישום
פורום דיני צבא
פורום מעצר
פורום פלילי

במקרה שלהלן, נגזר דינם של נאשמים שהורשעו בעבירה של מסירת ידיעה לאויב ברשלנות. על פי עובדות כתב האישום, במועד האירוע – תקופת מבצע "עופרת יצוקה", הנאשמים הועסקו כעיתונאים בחברת הפקה שהעניקה שירותי תקשורת ועיתונות לתחנות שידור שונות, לרבות תחנה באיראן. במהלך עבודתם, הם שהו בקרבת כוחות צה"ל, בעת שאלו התארגנו למהלך קרקעי שמועדו היה חסוי. זאת על מנת להגן על חיי החיליים ולהבטיח את הצלחת המבצע הצבאי. על מנת לשמור על החיסיון, הצנזורה אסרה לפרסם פרטים על המבצע עד כעבור מספר ימים.

ביום האירוע, הנאשמים שידרו בשידור ישיר מהשטח ומסרו פרטים אודות תנועות כוחות הצבא לעבר גבול הרצועה, מבלי לבדוק האם הצנזורה התירה פרסום זה. בפועל, פרטים אלו היו עלולים להגיע לידיעת האויב ולסייע להם במלחמתם נגד ישראל. בכתב האישום נטען שהיה על הנאשמים לדעת על קיומה של אפשרות ממשית שהמידע יגיע לאנשי חמאס ברצועה ויועיל להם. כאמור, הנאשמים הורשעו בעבירה שיוחסה להם. הרשעה זו הייתה על בסיס הודאתם, שהתקבלה במסגרת הסדר טיעון. מאחר וההסדר לא כלל טיעונים והסכמות לעונש, כל צד הציג עמדותיו.

טיעוני הצדדים
בא כוח המאשימה הדגיש את העובדה שפרסום המידע על ידי הנאשמים נעשה בעת שחלה צנזורה על הפרטים, בשל רגישותם. אמנם, הנאשמים פעלו במסגרת עבודתם, אך לאור התקופה הביטחונית בה התרחשו האירועים, הרי שהמידע היה עלול להכשיל את פעולות הצבא ולהחריף את הפגיעה בישראל. על כן, נטען שהיה על הנאשמים לנקוט בזהירות יתרה. אולם, כאמור, הם פעלו ברשלנות ושידור המידע על ידם יצר סיכון ממשי לכוחות הלוחמים ולמבצע הצבאי בכלל.

 

עוד נטען שבעבירה זו, לא היה צורך להצביע על נזק שנגרם על מנת להרשיע ולהעניש בגינה. לבסוף, הודגש שבמקרה זה, הערך המוגן היה חיי אדם וביטחון הציבור, ולא רק עיתונאות. על כן, היה ראוי להטיל עונש מאסר בפועל ומאסר על תנאי, על מנת להרתיע מפני שידור ידיעות שלא הותרו לפרסום.

מנגד, בא כוחם של הנאשמים הדגיש שחרף השידור, המידע לא הגיע לכוחות האויב, שהופתעו מהתקפת צה"ל. על כן, הפוטנציאל שהיה גלום במעשה לא התממש ולא נגרם נזק ולכן לא היה מקום להחמיר בעונש. עוד נטען שהרשעה פלילית זו הייתה תקדימית ולכן הענישה הייתה צריכה לצפות פני עתיד. קרי, להזהיר את הנאשמים במקרה זה ובמקרים הבאים, להחמיר בעונשים. לבסוף, הודגש שדווקא בשידור החי ניתן היה לראות נסיבה לקולא, מאחר ועקב הלחץ לא היה זמן לשיקול דעת והמעשה נעשה בתום לב על ידי אנשים נורמטיביים. לאור האמור לעיל, בא הכוח עתר לעונש כספי לצד עונש מאסר על תנאי.

גזר הדין

מחד גיסא, לזכותם של הנאשמים נזקפו מספר שיקולי קולא: הודאתם, החיסכון בזמן, חרטה, היותם אנשים נורמטיביים ונעדרי עבר פלילי. מאידך גיסא, שיקולי החומרה במקרה זה היו מיוחדים. זאת מאחר והעבירה דנן לא הייתה נפוצה והסיטואציה בה היא בוצעה הייתה ייחודית אף היא. על כן, היה ראוי להדגיש את מאפייניה: יסוד נפשי של רשלנות ונסיבות ביצועה.

באשר לרשלנות, הודגש שהענישה בגין עבירות בעלות יסוד נפשי זה משתנה ממקרה למקרה ונעה על קשת רחבה, הנקבעת בעיקר על פי נסיבות ביצוע העבירה. במקרה זה, העבירה בוצעה על ידי עיתונאים ששהו במקום רגיש, לאחר שניתן בהם אמון שיפעלו על פי כללי הצנזורה. לא זו אף זו, העיתוי בו העבירה בוצעה היה רגיש אף הוא – במהלך מבצע לחימה ולכן, היה על הנאשמים להקפיד קלה כחמורה במילוי הוראות מערכת הביטחון והצנזורה. כמו כן, המידע שודר שעות ספורות לפני פתיחת המבצע הצבאי הסודי. על כן, נפסק שגם אם הדבר נעשה ברשלנות, הוא היה בעל חומרה ויצר סיכון מהותי לחיי אדם ולמהלך הצבאי כולו.

באשר לשיקולי ההרתעה, הודגש שהייתה להם חשיבות רבה מאחר והעבירה עצמה ותוכנה יצרו סיכון לביטחון הציבור. לפיכך, גם אם הסיכון לא התממש, לא היה בכך על מנת למנוע עונש מוחשי ולכל הפחות, הדבר הוביל למיתון גזר הדין. בסופו של דבר, בית המשפט השית על הנאשמים מאסר בפועל למשך תקופה של חודשיים ומאסר על תנאי למשך שישה חודשים.