בש"א 23215/01 בנק המזרחי המאוחד נ' מנשה כהן


ביום 14.5.95 הגיש הבנק תביעה בסדר-דין מקוצר, ועילתה אי-פרעון הלוואה בסך 700,000 ש"ח. ערעור החייב לבית המשפט המחוזי נדחה. ביום 8.9.98 הגיש החייב בקשה לבית המשפט המחוזי לביטול פסק הדין, בטענה כי התברר לו, שלא הוא חתום על מסמכי ההלוואה.

 

בקשה זו נמחקה על הסף מהנימוק שהחייב לא הוכיח כי נקט שקדנות סבירה לאיתור מסמכי ההלוואה במועד הרלוונטי להגשת בקשת הרשות להגן מטעמו. ביום 28.9.00 הגיש החייב ערעור לבית המשפט העליון על החלטה זו.

 

ביום 24.6.99 חתמו החייב והבנק על הסכם, לפיו מתחייב הבנק שלא לנקוט כל הליך משפטי מכל סוג ומין, שמטרתו לגבות את כספי החוב מדירת המגורים של החייב.

 

בתמורה לך, שילם החייב לבנק סך של 500,000 ש"ח. החייב הגיש ביום 28.12.00 תביעה כספית בסך נומילי של 281,000 ש"ח לערך, כאשר לסך זה מצטרפת תביעה להחזר הריבית שגבה הבנק על הסכום, אשר ערכה עולה, לשיטת המתנגד, על מיליון ש"ח.


האם יש ליתן התראת פשיטת רגל?


1. אין חולק כי ניתן פסק דין כנגד החייב. הערעור על פסק הדין, וכן בקשת רשות ערעור שהגיש החייב לבית המשפט העליון נדחו אף הן.

 

בנסיבות אלו, הפך פסק הדין לחלוט במובנו המהותי של מושג זה. יש טעם בטענת הבנק כי גישה שתראה אף בבקשה לביטול פסק-דין כמונעת את הפיכתו לחלוט, תחתור תחת עצם עקרון סופיות ההליך המשפטי. כמו כן, גישה זו מקשה, בלא ספק, אף על ישום הגישה הבסיסית העומדת מאחורי הליך התראת פשיטת הרגל.


2. אין חולק, כי קיימים גם שיקולים נוגדים, אשר עשויים, במקרים מתאימים, לשלול הוצאת התראת פשיטת רגל, וזאת על אף קיום פסק דין חלוט, לכאורה, לטובת הנושה. שיקולים אלו נועדו, בקצירת האומר, לאפשר לחייב תם-לב החולק על החוב למצות את זכויותיו המשפטיות, וכן למנוע שימוש בהתראות פשיטת רגל כנשק טקטי להפעלת לחץ פסול על החייב, לוותר על זכויות המוקנות לו בדין.


3. אלא, שבכל זאת אין כדי לשנות את העקרון הבסיסי:ו התראת פשיטת רגל היתה ונותרה מכשיר משפטי פשוט ומהיר יחסית לגביית חובות החייב, ולחילופין לפתיחת הליכי פשיטת רגל, ודין חייב המקבל אותה לשלם את חובותיו, לאלתר ובמלואם, אחרת יחשב כמבצע מעשה פשיטת רגל.

 

זהו הכלל הרחב, והמבקש לחרוג ממנו - עליו נטל ההוכחה. נטל זה, הינו כבד במיוחד כאשר פסק הדין כנגד החייב הינו סופי, ואין עליו עוד ערעור במשמעותו בדין.


4. אמנם, במקרים מסויימים יתכן והתראת פשיטת רגל לא תנתן גם כאשר תלויה ועומדת בקשה לביטול פסק הדין. אלא, שזאת יעשה רק במקרים חריגים, ומטעמים מיוחדים המצדיקים זאת.


5. בנסיבות המקרה דנן, רחוק החייב מרחק רב מאד מלהרים נטל הוכחה זה, וזאת מכל הטעמים הבאים:ב הבקשה שהגיש החייב לביטול פסק הדין, לא זו בלבד שהוגשה שנים רבות לאחר שניתן, אלא שנדחתה בכלל על הסף בידי בית המשפט המוסמך. לעניין התביעה הכספית כנגד הנושה; ספק גדול אם יש בה כדי להועיל לו.

 

לטענת הנושה, עליה לא חלק החייב, חובו דהיום (אם ידחו הערעור והתביעה הכספית הנגדית) עומד על מעל 1,500,000 ש"ח. זאת בעוד תביעתו אשר הוגשה לבית משפט השלום, תזכה אותו, גם אם אקבל את טענתו כי יזכה בקרן של 280,000 ש"ח ובריבית המתקרבת למיליון ש"ח, בסכום פחות מכך באופן שיאפשר עדיין המשך הליכי פשיטת הרגל.


לסיכום,

 

אין בהליכים התלויים ועומדים בין הצדדים, בנסיבות המקרה דנן, בכדי למנוע או לעכב המשך הליכי פשיטת הרגל. לפיכך, יש ליתן התראת פשיטת רגל.